לא זו אף זו; על נושה-מקצועי מוטלות חובות מוגברות של בירור, התחקות שמירה ומימוש כספי חייבים, שכן הוא מצויד בידע ובכלים הדרושים לכך, והדבר הוא חלק משגרת עבודתו (ראו: ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם גדי, פ"ד נט(3) 697, 711 (להלן: "עניין אברהם גדי") וע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, פ"ד סג(3) 248, 277), והדבר מתבקש גם בעת מתן אשראי (בהקשר של צרכנים, הלוואה או הגדלת יתרת חובה).
33. משנה תוקף לצורך במתן אשראי מבוקר הוא גורם סיכון נוסף, שהוא העלייה במספר הלקוחות הפרטיים המתקשים להחזיר את חובותיהם בשנים האחרונות, והפסדי האשראי של הבנקים בהקשר של אשראי קמעונאי עלו לשיעור גבוה יחסית (ראו: דוח פעילות המערכת הבנקאית לשנת 2016 של בנק ישראל), דבר שאף משפיע על מחיר ההון.
34. אמנם – אשראי חיוני למשק, והוא בעל השפעה ישירה גם על התוצר, אולם מינוף גבוה של משקי-הבית עלול להיות בעל השפעות שלילית על הפעילות הכלכלית במשק, שכן משק-בית ממונף חשוף ורגיש יותר לזעזועים הנגרמים, בין היתר, גם מהתנודות בשערי הריבית, בשינויים בהכנסות ומשינויים אחרים; "שדווקא חוב שאינו לדיור עשוי להיות מסוכן יותר ליציבות המשק, כי הוא ניתן לתקופות קצרות יותר ולכן חשוף לסיכון מימון-מחדש מצד הלווה, בדרך-כלל בריבית גבוהה יותר, בפרט אם אינו מגובה בבטוחה כדירה" (דו"ח בנק ישראל 2016, עמוד 110), ועל כן, הליך של בקרה במתן אשראי-צרכני מתבקש ומתחייב.
35. שיקולים אלו מובילים למסקנה שבמסגרת הליך של פשיטת רגל, יש לבחון לא רק את תום-הלב של החייב, אלא גם את תום הלב של הנושה-המקצועי ביחס לנושים אחרים.
36. ויובהר;
הליך פשיטת הרגל נע בין שני מישורים מקבילים:
הראשון והמרכזי, זה שבין החייב לנושים – כאשר יש מתח בין האינטרסים המנוגדים, והצורך לאזן בין זכויותיהם, ובסופו של יום נועד להגשים את מטרותיו המרכזיות של הליך פשיטת הרגל.
במסגרת המישור הזה בוחנים את תום הלב של החייב ביצירת החובות, ותום לבו בהתנהלות תוך כדי ההליך.
ואילו המישור השני, הוא זה המתנהל בין הנושים לבין עצמם.
הדבר בא לידי ביטוי ממשי בעת חלוקת נכסי החייב, כאשר תום הלב שבין נושה אחד למשנהו מתבטא בהתנהלות שקדמה לכניסה להליכי פשיטת רגל, תוך הבנה שמתן האשראי במרחב החוזי בין הנושה- המקצועי ללקוח, עשוי להשפיע על המרחב הכללי-הציבורי, ולהשפיע גם על זכויותיהם של צדדים שלישיים, נושים קודמים בזמן, כאשר בעת חלוקה, שווי מעמד הם, וכאשר התעלמות מזכויות אחרים – מהווה חוסר תום לב בהקשר זה.
37. לפיכך יש לומר: במישור האחד, נבחן את תום הלב של החייב ביצירת החובות ובהתנהלות בהליך; ובמישור השני: נבחן את תום הלב של נושה-מקצועי כלפי נושים אחרים, בכל הקשור למתן האשראי לחייב.
מתן אשראי נוסף תוך פגיעה בנושים הקודמים
38. מתן אשראי נוסף, האחרון בחוליית האשראי, בלא הליך של בקרה והמתחשב גם בנושים קודמים בזמן, עלול להוביל לקריסה הכלכלית של הלקוח, דבר שאמנם ימנע מהנושה-המקצועי את החזר כספו, אבל גם ירֵע את מצבם של המלווים הראשונים – שעל פי הנתונים שעמדו לפניהם בעת מתן האשראי וההלוואה, ההערכה הסבירה שלהם הייתה כי הלווה יכול ויעמוד בהחזר תשלום ההלוואות שניתנו לו על ידם.
הנושה-המקצועי האחרון מתמחֵר את הסיכון הגלום במתן האשראי הנוסף, באמצעות הריבית שניתנת, אולם מחיר הסיכון נמצא במישור-הפרטי זה שבינו לבין הלקוח, והוא מתעלם מהמישור הציבורי של כלל הנושים, ועלול הוא לקפח גם את הנושים-המקצועיים האחרים, הראשונים בזמן, שתמחרו את הסיכון באופן שונה לאור הנתונים הפיננסיים שעמדו לפניהם בעת מתן האשראי, וגם את הנושים הרגילים (ספקים, בעלי מקצוע ונותני שירותים).
39. מכל האמור יש ללמוד שהחובה בהפעלת מנגנון איתור-ניטור נעה הן במרחב הפרטי (בין נותן האשראי למקבלו) והן במרחב הציבורי, המחייב תום לב כלפי נושים קודמים.
40. בעת חדלות פירעון של חייב, כאשר עומדים הנושים לפני חלוקת נכסים, ומתברר שהנושה האחרון התעלם ממחויבויותיו הקודמות של הלקוח, או לכל הפחות עצם עיניו אליהן, הרי, חוסר האכפתיות והזלזול בעניינם של נושים אחרים - חסרת תום לב היא.
41. בספרו "שיקול דעת שיפוטי" כותב הנשיא בדימוס א' ברק ש"חובת האמון היא ערך יסודי של השיטה. מה היקפו של ערך זה ומהן מגבלותיו? ... על שאלות אלה ואחרות על בתי המשפט להשיב. הם שהכירו בקיומה של החובה. עליהם ליתן תשובה באשר לגבולותיה. תשובה זו מחייבת שימוש בשיקול דעת שיפוטי. עניין לנו במקרה קשה. בתי המשפט ניצבים בפני ערך יסודי שניתן לפתרו בכיוונים שונים ומגוונים. באיזו דרך עליהם לבחור? נראה על כי שיקול הדעת במקרים אלה צריך להיות מודרך על ידי השיקולים הנורמטיביים, המוסדיים והבין-מוסדיים עליהם עמדתי" (עמוד 278-279).
42. אם כך, ולאור דברים אלו, יש לבחון את היקף חובת האמון של הבנק (נותן האשראי) כלפי נושים אחרים.
עם השנים הרחיבו והעצימו בתי המשפט את אחריותם של הבנקים (כנותני-אשראי) גם כלפי צדדים שלישיים, וזאת, בין היתר, בהיותם ספקי שירות ציבורי חיוני ובהיותם בעלי כוח רב, ולכן חבים הם בחובות אמון כלפי הציבור (ראו: מ' רובינשטיין וב' אוקון, "הבנק כסוכנות חברתית", ספר שמגר, חלק ג' 819 (2003), 836).
אכן, האחריות שהוטלה על הבנקים היא ביחס לפרטיים, אולם אני סבור שהרחבה מתבקשת גם בעת חדלות פירעון של יחיד, כאשר אל מול הפטרו של החייב מהחובות עומד הדילול בכספי כלל הנושים (פרטיים ומקצועיים כאחד), ואם נהג הנושה-המקצועי באופן שיש בו כדי לשפר את מעמדו שלו (בין במעשה ובין במחדל) ביחס לנושים אחרים, ראוי להטיל עליו אחריות גם במקרה זה.
43. במה דברים אמורים: במקרה שלפני – בחר הבנק למחזר ההלוואה, והפעם תוך שיפור מעמדו של הבנק בהוספת בטוחה בדמות ערבה להלוואה, כך שלמעשה הסיכון בדילול הוטל על כתפי הנושים כולם, כאשר מנגד מצבו של הבנק משתפר.
בע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות בישראל נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, קבע בית המשפט חובת אמון על בנק כלפי צדדים שלישיים:
"מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה… מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים, ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן".
"... לקוחות ושאינם לקוחות נוהגים לתת אמון מיוחד בבנקאי עמו הם באים במגע, כמו גם בכישוריו של הבנק ובאמצעיו הטכניים… בנקים ממלאים תפקידים ציבוריים רבים… גם מאפיין זה, מצדיק, במקרים מסויימים, את הרחבת אחריותם הנזיקית כלפי לקוחות ושאינם לקוחות, תוך לימוד אנלוגיה מן ההלכות המשפטיות המגדירות אחריותן של רשויות ציבוריות".
44. יש להבהיר שהיקף חובת הנאמנות כלפי צד שלישי יהיה מצומצם יותר: "אין זה ברור כלל כי יש להפעיל לגבי בעל חשבון בבנק אותה אמת-מידה הנוהגת ביחס לאדם שמערכת יחסיו עם הבנק מסתכמת בקבלת הלוואה חד-פעמית. מידתה של חובת האמון והיקפה מושפעים במידה רבה גם ממידת הסתמכותו (המוצדקת) של הלקוח על הבנק במקרה נשוא הדיון".
45. לענייננו, ובכל הנוגע להליכי פשיטת רגל, ולמערך היחסים שבין הנושים לבין עצמם, נדמה לי שנכון יהיה לערוך היקש מעניין צבאח, ולקבוע אמת מידה זהה ברמה הציבורית, המטילה על הנושה-המקצועי חובת אמון כלפי נושים אחרים שעשויים להיפגע מהרעת מצבו הפיננסי של הלקוח, כאשר על הבנק חלה חובת אמון כלפי אותם נושים נוספים, קודמים בזמן.
גם הספרות המקצועית מצביעה על האפשרות של הרחבת חובת תום הלב של הנושה המקצועי כלפי נושים אחרים: "לנוכח יתרון המידע המובהק של נושה בנקאי ביחס לכל נושה אחר ועוצמתו הכלכלית היתרה במשק, ניתן לטעון כי יש מקום להטיל על הבנק, באמצעות הפסיקה, חובת התנהגות מיוחדת אף כלפי נושים נוספים של חברה..." (ד' האן, "דחיית חובות", מחקרי משפט כג 33, (2006).
46. כאמור, בידי הנושה-המקצועי הכלים לבחון בזמן אמת את מצבו הכלכלי של הלקוח, המאפשרים לו לבחון את האפשרות להרחבת מסגרת האשראי האישית, תוך איזון בין אנושיות ומוסריות-חברתית, ומנגד החובה שלא להרבות באשראי הנתון בסכנה, וזאת במישור הפרטי בינו לבין הלקוח, ובה בעת אותם כלים מעניקים לו את היכולת להעריך גם את מידת הסיכון שבמתן אשראי-חדש, נוסף, ביחס לכספם של נושים קודמים.
אם נקבע כי לנושה-מקצועי חובות מוגברות של התחקות ושמירה על נכסי החייב, לאור הכלים והידע שלו (עניין אברהם גדי הנ"ל), הרי קמה לו החובה שלא לדלל את נכסי החייב – לטובת אחרים.