--- סוף עמוד 295 ---
נמסרת תחת כפייה, התיקון החמישי אוסר על השימוש בה ובפירותיה. כוונתו של בית המחוקקים, כפי שהשופט blackmunפירש אותה, הייתה יישום דוקטרינת "פרי העץ המורעל" לתוך המילים any information directly or indirectly derived from"" such testimonyשבסעיף .6002יתרה מזו. סעיף 6002אינו דומה בנוסחו או במבנהו לסעיף 14לחוק ועדות חקירה הישראלי. המחוקק האמריקני צמצם את החיסיון המוענק בסעיף 6002כפי הדרך שנראתה לו באופן שיחול על הליך פלילי בלבד, רק על עדות של נאשם ולא באופן אוטומטי. עיון קפדני בסעיף האמריקני מעלה כי הוראת הסעיף אינה מעניקה את הפריווילגיה של החיסיון מפני ועדת החקירה לעד סתם, אלא רק לנאשם פוטנציאלי החושש מפני הפללה עצמית. לא זו אף זו. החיסיון בסעיף 6002מוענק רק לאחר שהנאשם ביקש אותו, לאחר שסירב לוותר על זכותו כנגד הפללה עצמית וסירב בשל כך למסור עדות.הנה כי כן, סעיף 6002אכן מעניק לנאשם את "חסיון השימוש" אולם אך ורק בהשר של משפט פלילי. אין מניעה, לפי הגישה האמריקנית, לעשות שימוש זה או אחר בעדות במשפט אזרחי, למשל. משכך, הרי שהחיסיון המוענק ממילא אינו מעניק לנאשם את אותו היקף החיסיון שהיה מוענק לו אילו היה שומר על זכות השתיקה.אשר למגבלה זו של החיסיון יפים דבריו של השופט rehnquist:This court has never held, however, that the fifth amendment requires" Immunity statutes to preclude all uses of immunized testimony. Such a Does not extend to consequences of a noncriminal nature, such as threats requirement would be inconsistent with the principle that the privilege . Of liability in civil suits, disgrace in the community, or the loss of"employment .64בשונה, מעניקה הוראת סעיף 14הישראלי, כפי ניסוחה, חיסיון רחב במובן זה שהחיסיון חל על כל הליך משפטי, אם עסקינן בהליך פלילי, אזרחי או בהליך משמעתי. עוד מעניק סעיף 14 את זכות החיסיון לכל עדות שניתנה לפני ועדת החקירה, ואין נפקא מינה מי הוא מוסר העדות: עד סתם, מי שהעיד תחת אזהרה או מי שהעיד לפני ועדת החקירה והפך מאוחר יותר לחשוד במשטרה או לנאשם במשפט. כמו כן, החיסיון המענק בסעיף 14 הוא אוטומטי, ואין מוסר העדות צריך לבקשו.אף משום השוני הלשוני והמבני שבין הסעיפים, אין "להלביש" את החיסיון הניתן על-פי סעיף 6002על החיסיון המוענק בהתאם להוראת סעיף 14, ואין "לערב מין בשאינו מינו", אחרת נמצא עצמנו מעניקים הגנה רחבה אף יותר מזו שהמחוקק האמריקני התכוון לה. על המשפט הישראלי לבחור ב"שביל הזהב" המתאים לו, בדרך איזון משלו, שיש בה כדי להתאים ללשונו, לרוחו ולמטרתו של החוק ומדיניות השיפוטית הראויה בארץ. בסופו של דבר צריכה ההחלטה להיות תואמת להשקפות הציבור הישראלי, למציאות החברתית בארץ ולמכלול ערכיה שעשויים להיות דומים או שונים או בסדרי עדיפויות אחרים.