21. לאמור לעיל יש להוסיף כי בבחינת המצגים שהוצגו לתובע לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע הוא רואה חשבון מנוסה ושימש כסמנכ"ל כספים בחברה הפרטית ונושא משרה בחברה הציבורית. התובע חתם מעת לעת על הסכמים עם החברה וכן חתם על הסכמים מתקנים שכללו שינויים בתנאי ההתקשרות. החשוב לענייננו הוא שבמסגרת אותם הסכמים, התובע ויתר על מענקים ועל התמורה החודשית שהגיעה לו כסמנכ"ל כספים.
הסכמה זו אינה דומה להסכמתו של עובד מן השורה, לוויתור על חלק משכרו. בהקשר זה יש משמעות למעמדו של התובע, להשכלתו ולתפקידו בחברה, לעובדה כי גם הוא היה אחד מבעלי המניות וכן להשתלשלות העובדתית שעמדה ברקע הדברים.
כפי שתואר לעיל, החברה הפרטית אשר ביקשה להתמזג עם השלד הבורסאי, ביקשה להגדיל את מצבת נכסיה הרשומים ולהציג איתנות פיננסית (אשר למצגים מטעים בנושא, ניתנה החלטת ועדת האכיפה המנהלית של פי חוק ניירות ערך שנזכרה לעיל). משיכת כספים מקופת החברה היתה מביאה לגריעת נכסיה, עניין שהיה מסכן את המיזוג האפשרי. התובע, כמו גם בן פורת והכהן, ויתר על סכומים ניכרים בהיקף העולה על מיליון שקלים.
למעשה, ההפרה החמורה לה טוען התובע - אי תשלום שכר וזכויות במשך כארבע שנים, נעשתה בהסכמתו ומתוך ציפייה כי לאחר המיזוג ולאחר שהחברה הציבורית תיסחר בבורסה, שוויה יאמיר. מאחר שהתובע החזיק כ-5% ממניותיה, הוא ציפה לצאת נשכר מכך. בהקשר זה מקובלת עלינו עדותו של הכהן (עמוד 34, שורות 4 - 10):
"אני מבקש להסביר. אנחנו התחלנו את החברה בתחילת 2011, לחברה לא היה כסף, כמו חברת סטארטאפ. הוא נכנס בדיוק כמונו, כמו צביקה ואנוכי והוא ידע שאין כסף בחברה ואנחנו מגייסים כסף לחברה. לראיה רק בסוף שנת 2011 התחלנו לגייס 3.5 מיליון ₪ בפעם הראשונה בהלוואה המירה. ואז באותו הרגע לקחנו כסף, משכנו כסף, באותו יום, והוא קיבל את הפרוראטה שלו. זה אומר ששנה שלמה לא משכנו אגורה מהחברה, אבל ככה זה בחברות סטארטאפ, נכנסים 3 אנשים, מתחילים לעבוד על אופציות, רושמים לעצמם שכר ומוותרים עליו וזה מה שקרה ולא לחינם צביקה שאל אותו אם הוא יודע מה היה הרקע שלו."
ור' גם בעמוד 38, שורות 20 – 22:
"ש. גם התובע עבד בהתנדבות?
ת. כן, זו בדיוק הבעיה. שאלת אותי מה הוא השקיע ואמרתי לך שהוא עבד בהתנדבות, גם אני וגם צביקה."
גם אם התמורה ההסכמית לה היה זכאי התובע לא שולמה לו, בנסיבות אלה, כאשר הוויתור על התמורה נעשה באופן מודע ומושכל (בדומה ליתר בעלי המניות) מתוך ציפייה להשיא רווחים עתידיים, אין לראות בהתנהלות זו ככזו המצדיקה הרמת מסך כלפי מי מנושאי המשרה האחרים בחברה בכלל או כלפי בן פורת בפרט.
22. ערים אנו לעדותו של התובע, שטען כי ויתר על סכומים שחבה לו הנתבעת ללא קשר לאחזקותיו, ורק על מנת שזו תפרע חובותיה כלפיו (עמוד 23 שורה 30 עד עמוד 24 שורה 4):
"ת. האינטרס שלי היה שהחברה תגייס כסף, והנפקת החברה תצליח.
ש. למה זה היה האינטרס שלך?
ת. כדי שהחברה תשלם את החוב כלפיי.
ש. אתה אמרת שהאינטרס שלך שהחברה תנפיק.
ת. שיהיה לה כסף לשלם לי.
ש. האם האינטרס שלך היה שהחברה תנפיק ואז המניות שלך יהיו שוות יותר?
ת. לא, האינטרס שלי היה שישלמו לי את השכר. היו לי אופציות ב- 5 חברות בעברי ומעולם הן לא התממשו לכסף, ולכן כל הנושא שאני באתי בגלל האופציות הוא לא רלוונטי. מבחינתי זה נייר שאחת ל-100 אלף הוא מצליח.
ש. האם כל הזמן לא לחצת באמצעים כאלה ואחרים לקבל יותר אופציות לאורך כל התקופה?
ת. מה זה קשור? זה בדיוק כמו שלחצתי בנושא השכר, וגם לא לחצתי כל הזמן אלא לחצתי רק בסוף.
ש. האם לא לחצת ודיברת כל זמן גם איתי וגם עם צביקה שאתה צריך להיות מבחינת אופציות שווה אלינו?
ת. לא. לך לא היו אופציות.
ש. אני מתקן, את צביקה.
ת. לא."
אך עדותו של התובע בנושא זה לא היתה כנה בעינינו.
זה המקום לשוב ולציין כי עדות התובע בכללותה התאפיינה בהתחמקות. כך למשל עדותו לפיה לא היה בעל מניות, בעוד שהדבר אינו מתיישב עם המצג שהצג לרשויות בזמן אמת. ר' גם סוגיית הבעלות במניות וההשקעה בסך 100,000 דולר, לגביה נרחיב בסעיף הבא.
23. אף שהדבר אינו דרוש להכרעתנו ואף לא הובהר עד תום, הרי שמהראיות עולה שהתובע השקיע 100,000 דולר בחברה. על פי גרסתו, הסכום שולם על ידי מר אבי פריד, שמסיבות אישיות בחר להיות בעל מניות "סמוי". כאמור, הוגש מטעם התובע תצהיר של פריד אליו צורף הסכם שנחתם בין השניים, לפיו פריד ישקיע כספים בחברה ואילו התובע יחזיק במניות החברה בנאמנות עבורו (ר' גם בעמוד 21 שורות 4 -11, 16 -32). פריד לא נחקר על תצהירו והנתבעים ויתרו על חקירתו. הכהן העיד שפריד נתן לתובע הלוואה באמצעותה השקיע בחברה (עמוד 32 שורות 12 -32).
כאמור, שאלת היחסים בין החברות, התובע ופריד אינה רלוונטית לסוגיות הנדונות בהליך זה, אך העובדה שהתובע הוא שהשקיע 100,000 ₪ בחברה, צוינה על ידו עוד במהלך ההתקשרות עם החברה, בתמליל שיחה מחודש אוגוסט 2012 (עמוד 4 לתמליל - נספח יד' לתצהיר התובע). העובדה שבזמן אמת, התובע אמר דברים שאינם מתיישבים עם העדויות מטעמו במסגרת ההליך, מצטרפת להתרשמות הכללית מעדות התובע, לפיה לצורך ההליך ניסה להציג עצמו כעובד מן השורה, על ידי שמזער את תיאור מעורבותו בהשתלשלות האירועים שתוארה לעיל (במיוחד בכל הנוגע לאופן שבו התנהל בכל הנוגע לעיסוקיו בחברות). עניין זה רלוונטי גם לשאלת מעמדו של התובע בחברה, הוא מלמד על ניסיונות להזרים כספים לחברה, בשלבים שונים של קיומה ובעיקר – בהקשר חלק זה של פסק הדין, הוא מעורר סימני שאלה אם יש לקבל את העדויות המאוחרות לגבי הסכום של 100,000 ₪ והחזקת המניות על ידי התובע, לעומת דברים שהתובע אמר בזמן אמת להכהן (ואף בניגוד למצגים לרשות לניירות ערך).
24. לא מצאנו ממש בטענת התובע לפיה הנתבעים לא ווידאו ששכרו ישולם לו כנדרש. התובע שימש כסמנכ"ל כספים של החברה. בהתחשב במצבת העובדים המצומצמת בחברה, ברי כי הוא היה הסמכות המקצועית בנושאי שכר וכספים. לפיכך אין לקבל טענות שמשמען העברת האחריות אל מי מהנתבעים בעניין זה. בנוסף, שוכנענו כי בשלב מאוחר יותר, הוויתור על התמורה החוזית נעשה ביודעין, מתוך ציפייה להשיא את הרווחים לתובע כבעל מניות. בסופו של דבר, התובע, כמו יתר בעלי המניות שהשקיעו בנתבעת סכומים ניכרים, יצא נפסד, אולם הדבר אינו מצביע על ניהול במרמה או מימון דק המצדיק הרמת מסך.
25. מכאן יש לבחון את הטענה לפיה הכהן ובן פורת משכו כספים שלא כדין מקופת החברות הנתבעות.
אף שהתנהלותו של הכהן אינה עומדת במוקד הכרעתנו, הרי שעדותו בדבר אופן ניהול החברה הפרטית רלוונטית בהקשר של סוגית החיוב האישי של בן פורת, אשר שימש כמנכ"ל החברה. הכהן העיד באופן עקבי כי בניגוד לטענת התובע, לא משך כספים מהחברות, ולדבריו, הסכומים שמשך היו אחוז מזערי מהסכום שהשקיע בנתבעת (עמוד 34 שורות 11 – 17):
"ש. כמה אתה משכת עד 31.3.14 מהחברה?
ת. אני לא זוכר אבל מעט מאוד.
ש. זה נכון שאתה מידי חודש קיבלת 20,000 דולר מחברת ורינט?
ת. נכון.
ש. מה זאת חברת ורינט? מי מחזיק במניות שלה?
ת. יש לה בעלי מניות שונים. לשאלתך, הנתבעת אחזה באחוזים שונים במניות וזה לא היה 20 אלף דולר ואני לא יודע מאיפה הבאת את המספר הזה."
הכהן נחקר על משיכת כספים מחברת וריאינט, שהיתה חברה קשורה לנתבעת והחזיקה חלק ממניותיה, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי משך סכומים מהנתבעות שלא כדין. הכהן הוסיף שלא משך כספים, ובכל מקרה היה מוסכם שמשיכת כספים תעשה בהתאם לשיעור אחזקותיו - פרו ראטה (עמוד 35 שורות 25-31).
הכהן אישר כי לאחר סיום עבודתו של התובע, משך כ - 700,000 ₪. לדבריו, הוא הציע לתובע למשוך סכום יחסי בהתאם לאחזקותיו והתובע סירב, מאחר שביקש לקבל ערבויות אישיות מהכהן ומבן פורת (עמוד 36, שורות 20 – 24):
"ש. אתם משכתם מהחברה לפחות מיליון ₪ דמי ניהול. אם התובע שותף...
ת. היה ממשיך לעבוד. אתה יודע מה הצענו לו? כשהוא עזב, אמרנו לו תקשיב, שכל סכום שנמשוך... אחת מההצעות הפשרה היתה שכל סכום שנמשוך הוא יקבל פרוראטה והוא לא קיבל את ההצעה כי הוא רצה ערבויות אישיות שלי ושל צביקה. אתה יודע שאני שילמתי 2.7 מיליון ₪ מכספי האישי?"
26. אשר לטענת התובע לפיה החברה שילמה 2 מיליון ₪ לבעלי השלד הבורסאי במקומו של הכהן, הרי שטענה זו נטענה ללא אסמכתא קונקרטית לתמיכה בה, להבדיל מהפניה כללית לדוח הכספי מיום 30.6.13 (נספח כא' לתצהיר התובע, סעיף 98 לתצהיר התובע). מכל מקום, אין בכך ללמד דבר על התנהלותו של בן פורת וגם טענות התובע בנושא אינן מכוונות אליו.
27. התובע הוסיף וטען שבן פורת משך מהחברה 329,360 ₪ ועוד 5,900$ מבלי שהוא (התובע) עודכן בזמן אמת. בסוגיה זו התובע נסמך על הודעת דוא"ל שנשלחה אליו (ולגורמים נוספים) ביום 18.3.14, בה בן פורת פירט את הסכומים שהועברו אליו (במשיכה מכספי החברה) ואת ההוצאות בגינן בוצעו המשיכות (סעיף 109 לתצהיר התובע, נספח כה' לתצהיר התובע).
מקריאת הודעת הדוא"ל עולה כי מדובר בעיקר בהחזר הוצאות שבן פורת הוציא מכיסו לטובת החברה. איננו סבורים שהחזר סכומים אלה, שהוא בבחינת החזר הוצאות, מעיד על ריקון החברה מנכסיה וודאי שאינו מלמד על ניהול במרמה.
28. בהקשר האחרון יש להעיר שעדות התובע לפיה לא ידע בזמן אמת על משיכות הכספים מהחברה אינה סבירה בעינינו, בהתחשב בתפקידו של התובע (סמנכ"ל כספים בחברה בה ארבעה עובדים בלבד) והן בהתחשב בכך שהיתה לו גישה לחשבונות הבנק של החברה (הדבר נלמד, למשל מטרונייתו כי עובר לסיום עבודתו, לאחר השימוע, גישתו לחשבונות נשללה).
בנושא האחרון – שלילת הגישה לחשבונות הבנק (ר' נספח כט' לתצהיר התובע), יש להעיר שעל פי דברי בן פורת בזמן אמת, הוא עצמו בדק את העניין ולא חל כל שינוי בהרשאות שניתנו לו. בהתחשב בכך שהתובע היה אמון על עריכת הדוחות הכספיים של החברה, ובשל עיכוב בהגשת הדוחות של החברה הציבורית, הוטל עיצום כספי, אין זה סביר שמי מטעם החברות ינקוט בצעד שיפגע בהן.
29. לא זו בלבד שלא הוכח שהחברה נוהלה בתרמית, אלא שמהראיות עולה כי התובע יכול היה לדעת את מצבה של החברה, מעצם היותו סמנכ"ל כספים שלה והדברים אף הובהרו לו בזמן אמת (לגבי צפי הכנסות או עסקאות עתידיות). כך למשל, עובר להקמת החברה הציבורית בחודש אוגוסט 2012, התקיימה שיחה בין הכהן ובין התובע ובה הובהר לו כי לחברה אין באותו זמן עבודה לספק לו וכי מומלץ לו למצוא עבודה חלופית. ר' בתמלולי השיחות שהתובע צירף לתצהירו - "תראה אני רוצה שיהיה לך אמצעי אחר, כרגע אין לי פתרון" (עמוד 1 לתמליל שורות 27-24, עמוד 6 לתמליל שורות 20 -22, עמוד 10 שורות 13 -19, ר' המשך השיחה בעמוד 3 לתמליל שורות 22 -23 , עמוד 7 שורות 21 -26, עמוד 8 שורות 15 -19).
מסקנה זו גם מתיישבת עם עניין אחר שכבר הוזכר, לפיו התובע הוא רואה חשבון וותיק ומנוסה ששימש בתפקיד הנהלה בכיר בנתבעות. על רקע זה יש לראות את ויתורו על סכומי עתק כצעד שלא נעשה בחלל ריק, אלא מתוך ציפייה להשאת התמורה שתשולם לו, בגין המניות שהחזיק.
בהקשר זה מקובלת עלינו עדותו של בן פורת (עמוד 42 שורות 17 -31):
"ש. מפנה לסעיף 5 לתצהירך, לך אין יד ורגל בהסכמים עם רונן.
ת. רק כשלוח, מעט מאוד.
ש. מעולם לא דיברת עם התובע על תנאי עבודתו מעולם לא ערכת עמו הסכמים.
ת. בוודאי שדיברנו, זו חברה של 3 אנשים. לא הייתי מוסמך מעולם לקבוע את התנאים.
ש. מר הכהן אמר לך שתקבל כסף רק כשיהיה כסף.
ת. הוא לא היה צריך להגיד לאף אחד מאיתנו, כולנו ידענו למה אנו נכנסים בשנת 2011, קיווינו לגייס כסף על מנת שנוכל למשוך מ שכורות, לכולנו היה ברור שעד שזה לא יקרה לא יהיה שכר בחברה.
ש. אתה והתובע הייתם באותו מעמד.
ת. לצורך כל דבר ועניין כן כמעט.
ש. אתה ערבת לחברה והתובע לא.
ת. נכון.
ש. למה?
ת. זה רק ההוכחה שתואר אוניברסיטאי לא אומר שום דבר לגבי אינטליגנציה שלי כמובן. אם היה לי שכל לא הייתי חותם. התלהבות יתר. אני מצר על כך מאוד עד היום."
30. זאת ובנוסף – אין חולק שהכהן ובן פורת השקיעו סכומים גבוהים ביותר בחברות (הכהן השקיע מיליונים; עמוד 32 שורה 33 עד עמוד 33 שורה 5). השניים גם חתמו על ערבות אישית לחברות (מול הבנקים; נספח יב' לתצהיר התובע). התובע לא הכחיש כי השניים השקיעו כספים בנתבעת. כמו כן הן התובע, הן הכהן והן בן פורת, ויתרו על סכומים ניכרים להם היו זכאים מהחברה הפרטית. התובע גם העיד שהחברה יצאה בגיוסים כספיים לכל אורך תקופת ההתקשרות עימה (סעיפים 78, 80 לתצהיר התובע).
כלומר, נראה שנעשה ניסיון אמיתי להגדיל את היקף הנכסים של החברה, הן על דרך של השקעה כספית מצד הנתבעים (הכהן ובן פורת) והן בדרך של גיוס משקיעים.
מסקנה זו אינה מתיישבת עם טענות התובע לפיהן החברה הפרטית התנהלה באופן המצדיק הרמת מסך כלפי בן פורת או נציג אחר של החברה.
31. לכל האמור לעיל נציין שככל שהתובע מבקש להרים את המסך שבין בן פורת לחברה הציבורית, מדובר למעשה בהרמת מסך כפולה, מאחר שהתובע התקשר עם החברה הפרטית, שהיא חברת בת של החברה הציבורית. גם עניין זה מעורר קושי בקבלת טיעוני התובע בנושא חיובו האישי של בן פורת.