68. באשר לטענת ההתיישנות - בכתב התביעה טען בעלי מניות המיעוט, כי: "...מזה 12 שנה ואף יותר, החברה אינה פעילה; אינה מכנסת אסיפות כלליות.. אינה מגישה דו"חות שנתיים לרשם החברות..." (וראו הפתיח לתובענה עמ' 2 פסקה 3). לאמור על פי הנטען, המדובר הוא בקיפוח מתמשך.
69. עת עסקינן בקיפוח שהינו קיפוח מתמשך, הרי שעילה זו מתחדשת מידי יום והיא נולדת למעשה כל יום מחדש (וראו לעניין זה – ערן שפינדל מאבק בעלי מניות עילת קיפוח בחברה פרטית וציבורית, התשע"ז – 2017, בעמ' 237 להלן: (" שפינדל"). לפיכך, שעה שהאירועים הנטענים התרחשו לכאורה אף עד שבע שנים אחורה, הרי שאני דוחה את הטענה.
70. באשר לטענה בדבר דחיית התובענה מחמת שיהוי, הרי שגם אותה יש לדחות. ראשית, מדובר בטענה שנטענה ללא פירוט וביסוס. לא נטען כי חלוף הזמן גרם לשינוי לרעה במצב, וכי השיהוי הביא למצב שבו נפגעה האפשרות להוכיח טענות. בעלי מניות הרוב אמנם טענו, כי בעלי מניות המיעוט כלל לא פנו אליהם בעניין הקיפוח הנטען, ברם לא נטען, כי התנהגות זו עולה כדי ויתור על זכויות (וראו פירוט לעניין דחיית התביעה מחמת שיהוי, שפינדל בעמ' 239). לפיכך יש לדחות כאמור את טענת השיהוי.
התביעה קנטרנית וטורדנית, מוגשת בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט
71. באשר להיותה של התובענה קנטרנית וטורדנית הרי שהטענה לא פורטה ואני דוחה אותה.
72. לגבי היותה של התובענה מוגשת בחוסר תום לב, הרי שאת טענה זו ייחס בעלי מניות הרוב אך להליכים קודמים שאירעו בין הצדדים ואביהן של בעלי מניות המיעוט (מר אסעד המנוח ז"ל), ובכללן תביעת החברה בעניין המקרקעין שהוגשה במסגרת ת"א 522/05, ההליכים בהם פתח אסעד המנוח ז"ל על מנת למנוע את בירורה של התביעה הנ"ל, וכן התביעה לפירוק החברה שהוגשה במסגרת פש"ר 342/05 (וראו בהרחבה סעיפים 1-9 לכתב ההגנה של בעלי מניות הרוב).
אין חולק, כי מדובר בתובענות שנסתיימו בפסקי דין חלוטים, ועל העניינים שבגדרם כבר נסתם הגולל. כפועל יוצא מכך, הרי אין להשליך מעניינים אלו (אותן תביעות הנ"ל וכל הקשור בהן) על חוסר תום ליבו של בעלי מניות המיעוט בקשר לתביעה דנן שכאמור עניינה בעילה חדשה שלכאורה (לפי הנטען) התגבשה מאז פסק הדין הנ"ל כל יום מחדש. מאז ההליכים דנן ועד היום לא הצביעו בעלי מניות הרוב על אירועים אחרים שנתגבשו לאחר פסקי הדין הנ"ל, המלמדים על חוסר תום לב של בעלי מניות המיעוט, כזה שיש בו כדי למנוע מבעלי מניות המיעוט לקבל את הסעד המבוקש. משכך אני דוחה את הטענה.
73. באשר לטענה בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט. בכתב ההגנה טענו בעלי מניות הרוב, כי מטרתה של התובענה דנן הינה עקיפת התביעה העיקרית שהגישו והצו המניעה הזמני שניתן בגדרה אשר הורה למיעוט להימנע מלמכור מניותיהן לצד ג'.
74. לטעמי אף טענה זו דינה להידחות. כאמור, בגדר תביעתן דנן עתרו בעלי מניות המיעוט לסעד של התמחרות. לפיכך ככל ותתקבל התובענה דנן, הרי שממילא לא ימכרו המניות לצד ג' (מהותה של התביעה העיקרית וצו המניעה שניתן בגדרה). לפיכך לא ניתן לומר, כי יש בתביעה דנן משום עקיפה של התביעה העיקרית.
למיעוט אין מעמד להגשת התביעה
75. עוד טענו בעלי מניות הרוב, כי העברת המניות על שם בעלי מניות המיעוט נעשתה בצורה בלתי חוקית ועל כן הינה פגומה ונטולת תוקף. לטענתם, בעלי מניות המיעוט פעלו לרישום מניותיהם בחברה מבלי ליידע את החברה ואת אורגניה, לא קיבלו את הסכמת הדירקטורים בחברה ופשיטא, כי לא הגישו בקשה חתומה על ידי הדירקטורים כמתחייב בדין. בעלי מניות הרוב הפנו לסעיף 39 לחוק החברות.
עוד נטען, כי הדרך בה בוצעה העברת מניותיו של אסעד המנוח ז"ל על שם בנותיו - בעלי מניות המיעוט גרמה למצב שבו הופרו הוראות סעיפים 130 ו- 299 לחוק החברות, שכן העברת המניות לא נרשמה במרשם של החברה ולחברה לא נמסרו המסמכים בדבר העברת המניות.
בנסיבות אלו נטען, כי אין למיעוט מעמד להגיש את התביעה.
עוד נטען כי בעלות בעלי מניות המיעוט במניות הינה מוגבלת ומותנית. לטענתו סעיף 3 לצוואת אביהן של בעלי מניות המיעוט קובע מפורשות, כי בעלי מניות המיעוט יוכל למכור מניותיו רק אחת לשניה. לפיכך אין בעלי מניות המיעוט יכול לבקש כפיית מכירת המניות בשיטת ההתמחרות.
76. כבר עתה אומר, כי אני דוחה את הטענה ולפיה העברת המניות על שם בעלי מניות המיעוט,בירושה, הינה פגומה ונטולת תוקף משפטי (ומשכך אין למיעוט כל מעמד להגשת התביעה). סעיף 39 לחוק החברות שכותרתו: "הגשת מסמכים לרישום" אשר עליו משתית בעלי מניות הרוב טענה זו אינו קובע, כי פעולה שנעשתה בניגוד אליו הינה חסרת כל תוקף. הסעיף העוקב לסעיף 39 הנ"ל שהינו סעיף 40 לחוק שכותרתו: "תוקף מותנה ברישום" אמנם קובע, כי לפעולות החברה המפורטות בו לא יהיה תוקף אלא אם כן נרשמו, ברם העניינים עליהם מלינים בעלי מניות הרוב במסגרת טענותיהם לסילוק על הסף אינם נמנים בו.
האמור לעיל רלוונטי אף ביחס להפניית בעלי מניות הרוב לסעיפים 130 ו- 299 לחוק, שאף מהסעיפים אלו לא ניתן ללמוד כי ביצוע פעולות בניגוד אליהם הופך את אותה הפעולה לחסרת תוקף.
77. עוד אציין כי מדובר בטענה שנטענה בחוסר תום לב ורק משום כך יש לדחותה. כעולה מחומר הראיות שבתיק, הרי שבעבר הגיש מר אסעד קרדוש ז"ל (כאמור אבי בעלי מניות המיעוט) בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר (בין היתר) העברת מניות בחברה או ביצוע כל רישום שלהן בפנקס רשם החברות (ראו נספח ח' לתצהירו של מר ג'פרי ג'דע (נ/10). באותו תיק הנ"ל ( תמ"ש 1720/04) הגישו המשיבים לבקשה הנ"ל - עזבון המנוח סמיר קרדוש באמצעות יורשיו (בין היתר עמאר וזאהר קרדוש שהינם הנתבעים 3-4 בתביעה דנן) תגובה מטעמם ובה טענו ההפך מטענתם בתיק דנן. וכך טענו בתביעה בתמ"ש הנ"ל:
"העברת המניות מבעל מניות ליורשיו אינה מותנית בהסכמת הנהלת החברה וכל אשר נדרש המקבל הוא להציג ראיה מתאימה כגון צו ירושה, כשם שעשו יורשי המשיב 1"
ברי הוא כי בעלי מניות הרוב עושים בדבר שימוש סותר בהתאם לסיטואציה בה הם מתדיינים, ויש בכך כדי להוות חוסר תום לב.
78. עוד אציין, כי חוסר תום הלב של בעלי מניות הרוב מתבטא במישור נוסף, שהרי לו בעלי מניות המיעוט חסרים כל מעמד לתבוע (מאחר והעברת המניות אליו נעשתה באופן פסול), הכיצד הם בעל מעמד להיתבע ככזה על ידי בעלי מניות הרוב?
לאור כל אלו דין טענות בעלי מניות הרוב באשר להעדר מעמד של בעלי מניות המיעוט, להידחות.
79. בכל הקשור לטענה כי לאור הצוואה של אביהן המנוח אסעד בה הוגבלה עבירות המניות, כך שבעלי מניות המיעוט אינו יכול לבקש כפיית מכירת המניות בשיטת ההתמחרות, אדון בטענה בהמשך ככל ואמצא לנכון לקבל את הסעד המבוקש (כאמור סעד ההתמחרות).
80. ומכאן להכרעה בטענות לגופן.
ותחילה לשאלה האם הוכח הקיפוח הנטען.
קיפוח בעלי מניות המיעוט – מסגרת נורמטיבית:
81. הטענה בדבר קיפוח של בעל מניות בחברה מתבססת על הוראות סעיף 191 (א) לחוק החברות, תשנ"ט – 1998 (להלן: " החוק"), אשר קובעת כדלקמן –
"התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".
82. המונח "קיפוח" אינו מוגדר בחוק החברות. התפיסה הרווחת היא, כי מדובר בעילה רחבה אשר גבולותיה גמישים ועשויים להשתנות בהתאם לנסיבות של העניין הנדון (ראו: צפורה כהן, בעלי מניות בחברה כרך ב', (מהדורה שניה, 2008), בעמ' 93, 117 (להלן: "כהן")).
בע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, נ(1) 238 (1996), הובהר, על ידי כב' השופטת שטרסברג כהן, כדלקמן –
"הביטוי "קיפוח", שהחליף את הביטוי "עושק בעלי מניות המיעוט", הביא עמו פרשנות ליברלית המקלה על בעלי מניות המיעוט שקופח לזכות בסעד כנגד בעלי מניות הרוב המקפח... קיפוח בעלי מניות המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה".
83. בפסיקה של בית המשפט השתרש העיקרון, לפיו קיפוח מתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה (ראו ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (פורסם בנבו, 01.09.2015)). הציפיות הלגיטימיות ייבחנו לאור מכלול הנסיבות הרלוונטיות ובכלל זה סוג החברה. כך למשל נקבע, כי בחברה פרטית קטנה, המהווה "מעין שותפות", קיימת ציפייה לגיטימית מצד בעלי המניות לשותפות בניהול, ולהשפעה על קבלת החלטות במסגרתה (ראו רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, נט(3) 380 (2005)).
84. בפסיקה הוכרו מספר מקרים העולים כדי קיפוח. כך למשל הוכר כקיפוח מקרה של אי שיתוף בעלי מניות בתהליך קבלת החלטות בחברה, וכן בשלילת אינפורמציה מהם ובאי זימונם לדיונים הקשורים בחברות. במקום אחר נמצא כי שלילת הזכות לעיין במסמכים הקשורים לקבלת החלטה באסיפה כללית מהווה קיפוח. מקרה נוסף של קיפוח שהוכר הינו אי כינוס אסיפה כללית לבקשת בעלי מניות תוך זמן סביר. מקרה נוסף שהוכר הוא ניהול כושל של החברה. בתי המשפט אף הכירו במצב שבו פעילות החברה נקלעת ל"מבוי סתום", בדרך כלל נוכח אובדן אמון בין בעלי המניות כמצב שהוא משום קיפוח המצדיק את התערבות בתי המשפט ומתן סעד של קיפוח (וראו – ערן שפינדל מאבק בעלי מניות עילת קיפוח בחברה פרטית וציבורית, התשע"ז – 2017, בעמ' 80, להלן: " שפינדל").
מן הכלל אל הפרט:
85. האם הוכיחו בעלי מניות המיעוט במקרה דנן את הקיפוח הנטען?
בסיכומיהם חזרו ב"כ הצדדים כל אחד על טענותיו שהובאו בכתבי הטענות וכל אחד מהם טען כי האחר לא הוכיח טענותיו. אדון בחלוקת להלן.
שלילת הזכות לעיין במסמכים הקשורים בחברה
86. סבורני, כי טענה זו לא הוכחה.
ראשית אציין, כי בעלי מניות המיעוט לא הגישו תצהירי עדות ראשית בעצמן. מטעמן הוגש תצהירו של מר ג'פרי ג'דע בעלה של התובעת מס' 3, רו"ח במקצועו אשר שימוש בסוף שנות
ה- 80 משך קרוב ל -3-4 שנים כרואה חשבון של החברה. מר ג'פרי העיד בפני כי הוא זה שהגיש את התצהיר מאחר שלו יש הבנה טובה יותר בעניינים כלכליים ומקרה זה הינו מקרה כלכלי (וראו עדותו בעמ' 42, שורות 9-16). עוד העיד, כי יש לו הכרות טובה עם ההליכים הקודמים שהיו בין הצדדים, כי הוא היה יד ימינו של חמו ז"ל (מר אסעד) (ראו בעמ' 42, שורות 16-17).
87. בחקירתו הנגדית נשאל מר ג'פרי הנ"ל האם הוא או מי מבעלי מניות המיעוט פנו אי פעם במכתב לחברה או למי ממנהליה. הוא השיב, כי נעשו כמה פניות לחברה באמצעות עורכי הדין. כאשר נתבקש להציג פנייה אחת שנעשתה, הוא הפנה לנספחים י"ט ו- כ' לתצהירו (ראו בעמ' 43, שורות 7-14). עיון בנספחים אלו מעלה, כי מדובר במכתבים שנשלחו ע"י ב"כ בעלי מניות המיעוט (עו"ד ממשרד מועין חורי) בחודש יוני 2016, קרי לאחר שהחלו ההליכים דנן, ומשכך אינם יכולים לשרת את בעלי מניות המיעוט. כאשר נשאל מר ג'פרי האם יש לו פניה שנעשתה לחברה לפני ההליכים בתביעות דנן, השיב תשובה שאינה עניינית כדלקמן:" אם אתה אומר שיש חברה עם תקנון אז יש אסיפה כללית שנתית. 10-12 (שנים) אין אסיפה" (בעמ' 43, שורות 15-17).
88. בנוסף העיד מר ג'פרי, כי מלבד אותה פנייה של עו"ד מועין חורי (בחודש יוני 2016), הרי שמאז שנסתיימו ההליכים שבין הצדדים (בין השנים 2006-2007) ועד היום לא נעשתה פנייה לחברה בקשר להמצאת מסמכים כלשהם (וראו בעמ' 44, שורות 1-9).
89. לאור עדותו של מר ג'פרי הנ"ל ולאור הימנעותן של בעלי מניות המיעוט להעיד בעניין זה ואי צירוף מסמכים המעידים על פניות בעניין זה עובר להתקיימות ההליכים דנן, הרי שאני קובע כי טענת בעלי מניות המיעוט כי נשללה מהן הזכות לעיין במסמכי החברה לא הוכחה.
אי כינוס אסיפות בעלי מניות ואסיפות מועצת מנהלים
90. טענה זו הוכחה בפניי.
91. מר עאמר קרדוש (הנתבע 3 בתביעה דנן) נשאל בעניין זה כדלקמן (בעמ' 18, שורות 33-35 וכן בעמ' 19 שורה 1):
"האם זה נכון לומר שאסיפת בעלי המניות האחרונה שהתקיימה זה ב- 10/2005.
ת. נכון.
ש. זאת אומרת ב- 13 השנים האחרונות לא התקיימה אסיפה של בעלי מניות. לא מיוחדת ולא שנתית.
ת. נכון".
ובהמשך (בעמ' 19, שורות 16-18):
"ש. למעשה, גם לפני פטירת המנוח דודך אסעד, כלומר מאז 2006, לא היתה התכנסות של הדיקרטוריון.
ת. הייתה התכנסות ב- 2005 של אסיפה כללית".
92. בהקשר זה אציין, כי מר עאמר אמנם העיד בהמשך, כי בחודש מאי 2016 התקיימה ישיבת דירקטוריון. יחד עם זאת לאור התאריך בו נקב, הרי שמדובר בישיבה שנתקיימה לאחר שכבר החלו ההליכים דנן.
עוד אציין כי החובה לקיים אספות כלליות הינה חובה הקבועה בתקנון החברה (ראו סעיף 39 לתקנון (נספח א' 1 לנ/10). משכך העדר פנייתם של בעלי מניות המיעוט אל בעלי מניות הרוב בעניין זה, אינה יכולה לשמש לרוב אמתלה על מנת לחמוק מחובה זו. הדבר נכון אף בנוגע ליתר העניינים עליהן מלין בעלי מניות המיעוט, בהם היתה מוטלת על בעלי מניות הרוב החובה על פי התקנון או הדין לעשותם.