ניהול כושל של החברה
93. לטענת בעלי מניות המיעוט, ניהול החברה על ידי בעלי מניות הרוב משך 15 שנים האחרונות, הוכח בלשון המעטה כניהול כושל. אף טענה זו הוכחה, כפי שאפרט להלן -
94. ראשית, אין מחלוקת, כי עיסוקה של החברה בעבר היה הפעלת מפעל לייצור קרח ומשקאות מוגזים. מפעל זה פעל משך עשרות שנים. עם זאת, בשנת 2004 פרץ סכסוך בין האחים שניהלו את החברה והסכסוך הגיע עד כדי הליכים משפטיים שונים (כפי שפורט בחומר הראיות). כתוצאה מסכסוכים אלו חדלה החברה מלהיות פעילה בתחומים אלו וכל הכנסותיה (הזעירות) מתמצות בניהול חניון בשטח המקרקעין עליו ניהלה את עסקה הנ"ל. דה פקטו למעלה מעשור וחרף החלטות דירקטוריון החברה (ראו נספח יב לנ/10), והצהרתו של עמאר בעבר (ראו נספח יא לנ/10), לשוב ולעסוק בפעילות זו של ייצור משקאות לא הצליחה החברה לשוב לעיסוקה זה. לטעמי מדובר בניהול כושל. החברה אשר בעבר התקיימה על בסיס פעילות זו (וזו היתה מטרתה) אינה מצליחה לשוב לכך.
95. עוד עלה מחומר הראיות, כי למעלה מעשור לא הגישה החברה דוחות של רו"ח חשבון לרשויות המס (ראו עדותו של עאמר בעמ' 22 שורות 14-15). החברה אף נרשמה ברשם החברות כחברה מפרת חוק (כזו שלא מגישה דוחות שנתיים) (ראו בעמ' 13 שורות 29-31). למעלה מעשור אף לא מונה לחברה רו"ח.
96. בעלי מניות הרוב אמנם הצהירו, כי בחודש מאי 2016 מונה מר תאופיק מזאווי, כרואה החשבון של החברה (ראו סעיף 36 לתצהירו של עאמר ת/1). בחקירתו העיד מר מזאווי, כי הוא נתבקש להכין דוחות כספיים של החברה לשנים 2006-2016 כולל לשם הגשתם לרשויות מס הכנסה (עמ' 9, שורות 29-31). כן העיד כי נכון להיום (מועד עדותו) עדיין נמצאים דוחות אלו בהכנה (עמ' 10, שורות 26-27), וכי אף אחד מהדוחות לא הוגש לשלטונות המס (עמ' 12, שור' 18-20). כן העיד, כי אף הדוח לשנת 2006 הוכן על ידו ברם לא הוגש (סומן נ/2). עוד העיד, כי הוא נתבקש להגיש דו"ח שנתי לרשם החברות על מנת שתוסר מהחברה ההערה של חברה מפרת חוק (בעמ' 13, שורות 29-31), וכי ההערה נמחקה בעקבות הגשת הדו"ח (בעמ' 14, שורות 18-19).
97. על אף כל אלו התרשמתי, כי הליכים אלו (מינוי רו"ח, הגשת הדוחות עשר שנים אחורנית, דיווח לרשם החברות והגשת דוח שנתי לרשם החברות על מנת להסיר ההערה בדבר חברה מפרת חוק) שנעשו לאחר ההליכים דנן נעשו אך למראית עין ולצורך ההליכים דנן ולא על מנת להחיות את החברה ולהחזירה לפעילות כבעבר.
98. אם לא די בכך, הרי שלחברה אין רישיון עסק להפעלת החניון (בעמ' 21, שורות 27-28), אין כל חשבון בנק (ראו עדותו של עאמר בעמ' 21, שורות 17-20, ועדותו של מוריס בעמ' 26, שורות 23-24). כמו כן החברה מתנהלת על בסיס מזומן (עמ' 26, ש' 21-22), כאשר את כל ההכנסות מחזיקים הנתבעים "בקופה במחסן של החלקה" (עמ' 25, שורה 25). כך שמדובר בהתנהלות חסרת שקיפות. בנוסף לפי העדויות, הכנסות החברה מאז 2008 ועד 2016 עומדות על בין 35,000 ₪ לבין 40,000 ₪ בלבד (בעמ' 27, שורה 1-3) כשלחברה חובות ניכרים העולים על הכנסותיה (ראו לעניין זה נספח ח' לתביעה בדבר חוב ארנונה העומד נכון ליום 7.3.16 על 1,044,110 ₪, וכן ראו נ/7 - תעודת עובד ציבור של מר נאדר עאבד –מנהל הארנונה בעיריית נצרת). לאמור החברה מפסידה כסף, וזאת עוד מבלי שהינה מעסיקה עובדים (בעמ' 21 שורה 30).
99. בנוסף על כך, הרי שמוריס העיד בפני, כי בחלק מהמקרים הוא אף כלל לא גובה כסף בשל החנייה, כדלקמן (בעמ' 27, שורות 7-14):
"ש. כלומר מי שחונה רבע שעה, שעתיים, יום שלם, משלם 10 ₪.
ת. כן. יתרה מזאת, אפילו אדם כמו אבא שלך נגיד שנכס לחניון האם אני אגבה ממנו כסף? למרות שהוא פגע בי ואמר לי דברים רעים.
ש. מבינה מתשובתך שגם קרובי משפחה, חברים, שמגיעים לחנות בחלקה, אתה לא גובה מהם חנייה?
ת. הכסף הוא לא הכל בחיים. יש כבוד לאדם.
ש. אתה יודע שזו חברה שהוקמה למטרת רווח לרווחים והכנסות ומה שאתה עושה זה לא לטובת החברה.
ת. אם היית במקומי היית מתנהלת אחרת? אבא שלך היה מגיע ומחנה את הרכב והיית גובה ממנו? אם היתה מגיעה אחותך היית גובה ממנה?".
(וכן ראו בעניין זה עדותו של מר משה נאור – חוקר פרטי אשר נתבקש על ידי אדם בשם מר סעיד סאלם לבדוק את הנעשה בחניון לרבות גביית דמי החניה והאם נעשו דיווחים למיסים. הנ"ל העיד בפניי, כי הרבה פעמים פטרו אותו מתשלום חניה (בעמ' 35, שורה 21)).
100. אין ספק כי התנהלות שכזו הינה פגיעה באינטרסים הפיננסים של החברה. כמו כן כפועל יוצא מהתנהלות שכזו, הרי ש- 20% מהסכום שהיה אמור להיגבות (ולא נגבה), כלל לא הגיע למיעוט.
101. לאור כל הדוגמאות שהובאו לעיל, הרי שאין ספק כי הוכחה הטענה בדבר ניהול כושל של החברה.
אבדן אמון בין בעלי המניות
102. התרשמתי, שבין הצדדים נתגלע משבר אמון חריף. בסיכומי התשובה מטעמם טעו בעלי מניות הרוב כי בעלי מניות המיעוט, אשר מתוך בחירה אינן מדברות עימן, אינן יכולות לטעון כי קיים נתק ומשבר אמון. לטענת בעלי מניות הרוב בסיכומיו, חוסר ההידברות הוא איפוא פרי רצונו של בעלי מניות המיעוט. יחד עם זאת, אין זו התמונה שעלתה בפניי.
103. מר עאמר אישר בעדותו כי מאז שנת 2005 ועד היום יש נתק מוחלט בין הצדדים (בעמ' 17, שורות 31-33). מדובר בנתק חריף כאמור, כך שעמאר אף לא השתתף בהלוויתו של מר אסעד (אביהן של בעלי מניות המיעוט). כמו כן נשאל האם הוא ודודו מוריס הלכו לביקור תנחומים העיד: "בשום פנים ואופן לא" (בעמ' 18, שורות 31-32).
התרשמות זו אף עולה היטב מעדותו של מוריס, אשר אף הוא העיד כי לא השתתף בהלוויה של אבי התובעות וגם לא הלך לנחם. וכי מאז שאחיו סמיר נפטר (2003-2005) יש נתק מוחלט בין הצדדים. כן אישר כי הוא פגוע עד מאוד מהמנוח אסעד, וכאשר נשאל האם עדיין קשה לו להיות בקשר טוב עם האחייניות שלו (התובעות), השיב: "כשמישהו גונב אותך אתה סולח? לא רק גניבה אלא הריסה של מוניטין ושם" (ראו בעמ' 25 שורות 1-25). עניין היחסים העכורים והנתק המוחלט אף עלה בתצהירה של הגב' סועד אסעד קרדוש בחטיש (התובעת 4), אשר הצהירה בתצהיר התשובות לשאלון, כי היחסים בין הצדדים עכורים והנתק וקיים נתק מוחלט (נספח ו' לת/2).
עוד אציין כי במקרה דנן מדובר בחברה פרטית ושני הצדדים לתובענה אישרו, כי מדובר בחברה משפחתית (ראו סעיף 29 לתצהיר של עמאר), וראו ראו סעיף 39 לסיכומי בעלי מניות המיעוט.
104. בעניין זה אציין, כי בתי המשפט כבר הכירו במצב שבו פעילות החברה נקלעת למבוי סתום בדרך כלל נוכח אובדן אמון בין בעלי המניות (בייחוד כאשר מדובר בחברות משפחתיות שבהן יש חשיבות לאמון בין בעלי המניות), כמצב שהוא משום "קיפוח" והמצדיק את התערבות בית המשפט ומתן סעד במקרה קיפוח (וראו שפינדל בעמ' 80 ובעמ' 82).
גם מהטעם הזה יש לקבל את טענת בעלי מניות המיעוט לקיפוח.
105. בכתב התביעה ובסיכומים טענו בעלי מניות המיעוט טענות נוספות המלמדות לטענתו על הקיפוח. יחד עם זאת איני נדרש להן, מאחר ודי בכל הנ"ל שהוכחו על מנת שתוכח טענת הקיפוח.
לסיכום - אני קובע כי הוכחה עילת הקיפוח.
הסעד המתאים בנסיבות העניין:
106. בתביעת הקיפוח הנ"ל עתרו בעלי מניות המיעוט למתן סעד של עריכת התמחרות בין בעלי המניות בחברה בדרך של "במבי" (Buy Me Buy You). לחילופין עתרו להורות על פירוק החברה. כן עתרו התובעות לחייב את בעלי מניות הרוב לשלם להן פיצויים בגין קיפוח העבר והעלמת הכנסות החברה. כן עתרו ליתן כל סעד אחר על פי שיקול דעתו של בית המשפט.
107. כבר עתה אומר, כי בסיכומים זנחו בעלי מניות המיעוט את הסעד החלופי הנ"ל של פירוק החברה. כן זנחו את הסעד בדבר חיוב בעלי מניות הרוב לשלם פיצויים בגים קיפוח העבר.
108. בעניין זה ההלכה ברורה. דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ראו למשל - ע"א 3250/02 וינצלברג נ' ש.א. דיזל פרטס בע"מ ([פורסם בנבו], 7.7.2005)).
109. עוד אציין, כי שיקול הדעת של בית המשפט במקרה של קיפוח הוא רחב ובית המשפט רשאי להתערב בענייניה הפנימיים של החברה משהוכח קיפוח. מתוך מגוון הסעדים העומדים בפניו, בסמכותו להתאים פתרון שיוביל לתוצאה צודקת (ראו ע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (פורסם בנבו, 01.02.2018).
110. הסעד של ההתמחרות, הוא היחיד שנותר ונתבקש בסיכומי בעלי מניות הרוב.
איני סבור כי יש להעניק סעד זה, ואבהיר.
תחילה אציין, כי בכתב ההגנה טענו בעלי מניות הרוב, כי קיימים בעלי מניות נוספים בחברה שלא צורפו לתביעה. בעלי מניות המיעוט מצידן לא חלקו על כך, אלא טענו, כי מדובר ברשימה שאינה אקטואלית, ברם נמנעו מלצרף רשימה עדכנית. לפיכך, שעה שאין מחלוקת לגבי קיום של בעלי מניות נוספים בחברה שלא צורפו לתביעה הרי שרק מהטעם הזה יש לדחות את הסעד המבוקש.
111. שנית, עיון בתקנון החברה מעלה, כי היה על בעלי מניות המיעוט לפעול עובר לתביעתן לפי התקנון, שהינו כאמור חוזה מחייב שבין החברה ובין בעלי מניותיה (ראו סעיף 17 לחוק). בעלי מניות המיעוט אמנם טענו בכתב התביעה כי ניסו למכור את מניותיו לרוב וניסיון זה העלה חרס (ראו הפתיח לתובענה בפסק אחרונה). יחד עם זאת פנייה שכזו לא הוצגה כרראיה ואף לא הובאה עדות עליה ע"י עד כלשהוא . מר ג'פרי אמנם העיד, כי נעשתה פנייה בעל פה אל בעלי מניות הרוב למכירת המניות (בעמ' 48, שורות 9-10). יחד עם זאת, מעדותו זו אין בעלי מניות המיעוט יכול להיבנות באשר לא ברור מן העדות, כי אותה הפנייה נעשתה על ידי מר ג'פרי בעצמו (כשלוח), וככל שנעשתה על ידי בעלי מניות המיעוט, הרי שמדובר בעדות שמועה שאין לקבלה.
112. משכך, הרי שעל בעלי מניות המיעוט למצות את ההליכים בעניין מכירת מניותיו ולפעול תחילה בדרך הקבועה בתקנון (נספח א לנ/10). אציין כי תקנון החברה נכתב בשפה הערבית כאשר תרגומו צורף כנספח א1 לנ/ 10. בעלי מניות הרוב בסיכומיהם לא חלקו על התרגום.
וכך מורה התקנון בעניין מכירת המניות:
"פרט למקרים המפורטים בסעיף (26) מתקנון זה לא יהא אף חבר רשאי למכור או להסב איזה שהיא מניה אלא לפי התנאים המפורטים להלן ותנאים אלו ייושמו על איזה שהוא מכר אשר ייערך בדרך ההוצל"פ או ע"י איזה משרד ממשלתי אחר.
(א) כל חבר רשאי למכור או להסב איזה מניה לבעל מניות המחזיק מניות מאותו סוג במחיר ובדרך אשר יסכמו ביניהם.
(ב) אם חבר ירצה למכור איזה שהיא מניה ולא היה שם בעל מניות אחד או יותר אשר מחזיקים מניות מאותו סוג אשר רוצה לרכוש אותן עליו אז לשלוח לחברה הודעה (אשר תיקרא הודעת מכירה), אשר בה יפרט כמות ומספר המניות אשר הוא רוצה למכור והערך אשר הוא מסכים לקבל כמחיר לאותן מניות.
(ג) חובה על מועצת המנהלים (בתקופת זמן שלא עולה על ארבעה עשר ימים מתאריך קבלת ההודעה מהחבר המוכר) לשלוח הודעה לכל חבר מחברי החברה אשר מחזיק מניות מאותו סוג אשר בו תפרט את כמות אותן המניות המוצעות למכירה והמחיר אותו דורש המוכר והודעה זו תקבע את המועד אשר תהא חובה על המעוניין ברכישת אותן המניות או חלקן, בו יודיע לחברה על רצונו (חפצו) זה, ותקופת ההמתנה שתינתן לחברים לא תעלה על ארבעה עשר יום מתאריך ההודעה.
...
(ח) אם החברה אם החברה לא תמצא קונה מתוך חבריה (שורותיה) אשר מחזיקים מניות מאותו סוג של המניות המוצעות למכירה או לחלק הימנה תהא מחוייבת לשלוח הודעה בכך לחבר המוכר. ויהא אז רשאי החברה הנ"ל תוך תקופה שלא תעלה על שלושה חודשים מתאריך קבלתו את ההודעה מהחברה להסב/ להעביר אותן מניות או כל חלק הימנה לכל אדם ובכל מחיר בתנאי שיסכימו על כך שלוש רבעים מחברי מועצת המנהלים בכתב".
113. לאור האמור לעיל, הרי שעל בעלי מניות המיעוט לפנות תחילה לבעלי המניות בחברה על מנת שיתנו הצעות לרכישת מניותיו. רק לאחר מכן, וככל שלא יתקיימו יתר הוראות התקנון (הפעם מצד החברה ובעלי מניות הרוב), תעמוד לתובעות עילת הקיפוח במלואה.
114. לאור האמור לעיל, תביעת בעלי מניות המיעוט נדחית.
115. הכרעה בתביעת בעלי מניות הרוב (ת"א 39974-02-16): כאמור בתביעה הנ"ל עתרו בעלי מניות הרוב למתן סעד המורה למיעוט, להימנע מלמכור את מניותיו לצד ג' שלא בהתאם להוראות התקנון (ראו גם סעיף 1 לסיכומיהם).
116. בכתב ההגנה טענו בעלי מניות המיעוט טענות סף כנגד התביעה דנן. טענות אלו נזנחו בסיכומיו. כפי שציינתי לעיל, ההלכה בעניין זניחת טענות ידועה ומוכרת וכבר עמדתי עליה לעיל. משכך איני דן בטענות אלו.
117. טענת בעלי מניות המיעוט לגופה של התובענה היתה, כי התקנון פקע מחמת זניחתו. בעלי מניות המיעוט חזרו על טענה זו אף בסיכומיהם (ראו סעיף 43(ג)).
118. איני מקבל את הטענה. ראשית, לו סברו בעלי מניות המיעוט כי התקנון אינו מקוים או נזנח, אזי היתה פתוחה בפניהם הדרך לפנות בהליכים משפטיים, בטענה כי החברה אינה מקימת את התקנון ויש לכפות עליה את קיומו. הא ראיה, כי במספר הליכים משפטיים כבר עתרו בעלי מניות המיעוט להורות על כפיית קיומו התקנון (וראו עדותו של מר ג'פרי בעמ' 48, שורות 11-15 ).
כמו כן, שעה שכבר פעלו כך בעלי מניות המיעוט בעבר, הרי שלשיטתן מדובר בתקנון שריר וקיים שיש לקיימו, ומשכך הרי שיש לדחות הטענה.