התוספת השלישית לחוק עוסקת בחובת תשלום היטל ההשבחה, כאשר השבחה מוגדרת בסעיף 1 לתוספת: "עליית שווים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג". סעיף 2(א) לתוספת קובע על מי מוטל החיוב בהיטל השבחה: "חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו (להלן - היטל); ... היטל בעקבות אישור תכנית יחול על מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או הגובלים עמו בלבד".
סעיף 13 לתוספת השלישית לחוק קובע את ייעוד "קופת היטל ההשבחה". מהוראות הסעיף האמור עולה, כי מטרת גביית היטלי ההשבחה נועדה לצרכי פיתוח במרחב התכנוני המקומי, וכי כספי ההיטל מהווים, אפוא, השתתפות של בעלי הנכסים הנהנים מפעילות משביחות בהוצאות הפיתוח שבהן נושאת הוועדה המקומית, ומשכך הם משולמים ישירות לוועדה המקומית או לרשות המקומית ולא לאוצר המדינה (רע"א 10472/07 אימן דאהוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מבוא עמקים (10.11.09)). מהטעמים האמורים נקבע בסעיף 3 לתוספת השלישית, כי שיעור היטל ההשבחה, הוא ככלל, מחצית ההשבחה; כאשר לכלל זה
--- סוף עמוד 9 ---
נקבעו מספר חריגים בסעיף 19 לתוספת, שבגדרו מפורטים מקרים שבהם יינתן פטור מתשלום ההיטל.
13. לפי סעיף 7(א) לתוספת השלישית, יש להבחין בין עצם החיוב בהיטל השבחה, הנוצר (בין-השאר) בעת אישור תכנית משביחה – כלומר "אירוע המס", לבין המועד שבו חלה חובת התשלום – אשר נדחה למועד "מימוש הזכויות". פער הזמנים שבין מועד השבחת המקרקעין כתוצאה מהפעילות התכנונית שבוצעה בהם, לבין המועד שבו חלה החובה לשלם את ההיטל, שהוא מועד מימוש הזכויות במקרקעין, נועד להקל על הנישום בתשלום ההיטל, שכן התשלום נדחה למועד שבו החייב נהנה בפועל מההשבחה (רע"א 4217/04 בעניין ציון פמיני (לעיל): בפִסקה 6 לפסק-דינה של כב' השופטת (כתארה אז) חיות).
14. מועדי מימוש הזכויות במקרקעין, לצורך היטל ההשבחה, נקבעו בסעיף 1(א) לתוספת השלישית, וכוללים שלוש חלופות, שלענייננו רלבנטית השנייה בהן, כדלהלן:
"(1) קבלת היתר לפי חוק זה לבניה או לשימוש בהם שלא ניתן היה לתיתו אלמלא אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג שבעקבותיהם חל היטל השבחה;
(2) התחלת השימוש בהם בפועל כפי שהותר לראשונה עקב אישור התכנית שבעקבותיו חל היטל השבחה, ואולם לא יראו בהתחלת שימוש מכוח אישור לשינוי שימוש לפי סעיף 145ה כמימוש זכויות;