41. הנתבעים אמנם לא הכחישו את החברות אמיצת השנים עם התובע; מנספח 20 לתצהיר התובע (מכתב ההוראות) עולה כי הנתבע הפקיד בידי התובע מכתב הוראות אישי ליום פקודה. כל אלו באים ללמדנו על הקשר האמיץ בין התובע לנתבע, עליו ניתן ללמוד גם מ"מייל הצער לי". עם זאת – יש להפריד בין אותה חברות וקשר עסקי ארוך לבין המסקנה שמדובר בהסכם שאינו ניתן לביטול לעולמי עד. ספק בעיני אם בעולם העסקי של ימינו ניתן יהא להפריך את אותה חזקה הנזכרת לעיל, ובכל מקרה – חזקה זו לא הופרכה על ידי התובע, ואף נסתרה בעדותו שלו: "לקוח תמיד יכול ללכת" (התובע בעמ' 32 שו' 27).
42. עוד אציין כי יחסים בין רואה חשבון ועורך דין לבין לקוח הם יחסים מיוחדים הדורשים יחסי אמון, ועל פניו ספק רב אם ניתן מראש להתחייב למשרת אמון שכזו "לכל החיים", ראו הנאמר בעניין קורפו שהובא בסעיף 35 לעיל. מה יעשה כאשר חלילה תפגע יכולת קוגניטיבית של רואה החשבון? כאשר יינתן יעוץ רשלני? כאשר יהיה צורך בצמצום היקף המשרה בשל דילול פעילות בחברות? האם הלקוח כבול לנותן שירותים ומוכרח לשלם לו בכל מצב ולמשך כל ימי חייו? דומה כי התשובה לכך שלילית ואין בכך כל היגיון עסקי.
43. אמור מעתה – יש לדחות את טענת התובע לגבי אותה "חתונה קתולית", ראו בעניין זה גם תא (ת"א) 1792/99 פוד קלאב בע"מ נ' עוף הגליל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 21.11.2006) שם נדחתה טענה דומה. עם זאת, עדיין יש לבחון האם מדובר ב"חוזה יחס" או ב"חוזה בדיד". בעניין זה אציין כי אמנם התובע לא טען טענות אלו במפורש בכתב תביעתו, אולם מדובר בטענות משפטיות העולות מהעובדות שנפרשו ולכן אין מדובר בשינוי והרחבת חזית, ראו בעניין זה ע"א 536/89 פז נ' לויטין, פד"י מ"ו (3), 617 "אין התובע מחויב לציין בכתב התביעה את כל העילות המשפטיות שעליהן בדעתו להסתמך, ורשאי הוא להתבסס, במהלך הדיון או בשלב הסיכומים, על עילות משפטיות אחרות ונוספות".
44. בעניין זה בקשו הנתבעים לקבוע שמכיוון שיש צורך בחתימה כל שנה בדבר המינוי כרואה חשבון, מדובר בחוזה בדיד ובהתקשרות מתחדשת מדי שנה בשנה. אני דוחה טענה זו. ראשית סבורה אני כי אם מדובר בחוזה אשר התחדש במשך כ-30 שנה, אכן ניתן לקבל את טענת התובע לפיה מדובר בהתקשרות ארוכת טווח ובמילים אחרות, "חוזה יחס".
45. זאת ועוד, שוב אזכיר את קביעותיי לפיהן התובע לא מילא אך ורק תפקיד של רואה חשבון, אלא נתן גם ייעוץ משפטי ועסקי (על אף שהנתבע ניסה להכחיש לעיתים מעורבות זו, ראו עדותו בעמ' 44 שו' 19-29). מכאן, שאין מחלוקת שלפחות לגבי חלק מהתפקידים שמילא התובע, לא נדרשה כלל חתימה לצורך המשך העסקתו; הוא זה קבע למעשה את תנאי העסקה ואת התעריף השנתי (ראו עדות הנתבע בעמ' 80 שו' 24-27). מכאן, מדובר ב"חוזה יחס" ולא ב"חוזה בדיד" ויש להחיל את ההלכות המתאימות לצורך סיום קשר שכזה. ראשית יש לבחון האם הפסקת ההעסקה נעשתה מ"סיבה הוגנת", שאם אין הדבר כך ניתן לחייב בפיצוי ציפיה (ראו עניין קורפו); וככל שמדובר בסיבה הוגנת, יש לבחון האם ניתנה הודעה סבירה מראש לעניין סיום הקשר, ראו עניין טרבנול ועניין התאחדות סוכני הנסיעות.
46. בכל הנוגע למחלוקת בעניין הסיבות להפסקת ההתקשרות, עליי להכריע בין גרסת התובע לאירועים (פעולות בלתי חוקיות ו/או בלתי מוסריות שהתגלו על ידו בסמוך ל"פיצוץ") לבין גרסת הנתבעים, לפיה בקשתם לקבל את פירוט הרכב השכר של התובע וסירובו לפרט באוזניהם את החלוקה והשעות המושקעות על ידו הם שהובילו לסיום ההתקשרות. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות, מעדיפה אני באופן נחרץ את גרסת הנתבעים לאירועים, אפרט טעמיי להלן.
47. סבורה אני כי התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכחת אי סדרים בעבודה ופעולות שאינן תקינות, והכל בסמיכות למועד הפסקת ההתקשרות ואת הקשר הסיבתי בין הדברים. הנתבעים הכחישו נמרצות טענות אלו, ראו עדות הנתבע בעמ' 108 שו' 1-3, עדות הנתבעת בעמ' 119 שו' 21 "אנחנו מן משפחת פשע כזה בתביעה הזאת", עמ' 120 שו' 1-9; עמ' 126 שו' 14; עדות חן בעמ' 161 שו' 16: "שאני לא מאמינה שעדי כתב כזה דבר נוראי".
48. לעניין הטענה בדבר תוכנת הנהלת החשבונות, גם מחקירת העדה סתוית שגב- מומחית איפיון תהליכים (סעיף 2 לתצהירה- ת/1) עולה כי אכן היו תקלות בתוכנת הפריוריטי אך היה שיתוף פעולה מצד החברה (עמ' 13, שו' 25-26) ולא הוכח כי הנתבעים או מי מהם חיבלו בכוונת תחילה בתוכנה זו וסרבו לשתף פעולה עם תיקונה, ההיפך הוא הנכון. באשר לעניין הזרמת כספים לחברות כמתנות מקרובי משפחה- גם טענה זו מצאתי לדחות. לא צורפה כל אסמכתא, הנתבעים הכחישו האמור וטענו כי התובע כרואה החשבון של החברה המליץ לעגן מסמך מתאים לעניין קבלת כספים אלו כך גם עולה מחקירת התובע (עמ' 28 שו' 24-30) כך גם הנתבעת העידה כי "אימא שלי נתנה לי את הכספים אלי" (עמ' 120 שו' 3).
49. לא מצאתי כל ממש גם ביתר הטענות – כך בעניין רשת צ'ק אפ הבהיר הנתבע כי לכל היותר היו לו חילוקי דעות עם התובע (עמ' 77), אולם הוא הגורם המקצועי הקובע את מדיניות החברה, ואין כל קשר בין הפסקת הפעילות לבין רשת צ'ק אפ, ראו גם עדות חן בעניין זה, עמ' 130 שו' 15-17. לגבי מוצג ת/3, התברר כי מדובר באירוע שהתרחש בשנת 2006, ועל פניו אין כל קשר בינו לבין הפסקת ההתקשרות, ראו חקירת הנתבע בעמ' 50-51.
50. אציין גם כי באופן כללי לא ברורה גרסת התובע לעניין הפסקת ההתקשרות בשל חשיפת מעשים פסולים וכו' – אזכיר כי מדובר ברואה חשבון מקצועי, האמון מזה כשלושים שנה על הדו"חות הכספיים של החברה. אם אכן, כטענתו, רק בחודש אפריל 2012 נגלה לו אודות אותם רישומים כוזבים בדו"חות, היכן ההתראות בכתב בעניין? הכיצד מבקש הוא להמשיך ולתת שירותים לאותם אנשים מושחתים ובלתי מוסריים (כביכול) שנגלו לעיניו במערומיהם? מדוע לא בחר לחדול מייצוג באופן מיידי והכיצד מסכים הוא לדון בהמשך העסקתו במערכת מושחתת (כביכול) שכזו, אגב סיכון רישיונו? תהיות אלו, כשהן מצטרפות לאי הוכחת טענת המעשים הפסולים, מובילות אותי לדחות את גרסת התובע באשר לסיבות להפסקת הקשר ולאמץ את גרסת הנתבעים, לה מצאתי תימוכין רבים, היא מתיישבת עם הראיות ועם מהלך העניינים לאורך שנים, אפרט.
51. התרשמתי כאמור שהתובע הפריז לעניין חלקו ותפקידו בחברות. התובע העיד כי הוא "מעורב בהמון המון דברים, בכל העסקים וכל העניינים, מהקטן ועד לגדול" (עמ' 19 שו' 26-27). עם זאת חן הסבירה בעדותה כי פנתה אל התובע בעניין KKIEC כיוון שלנושא יש אספקטים בראיית חשבון ובמשפטים (עמ' 130 שו' 1-3 ), כך גם בקשר לצ'ק אפ (עמ' 130 שו'15-17 ) ובקשר לחוות הדעת שערך התובע (ת/3) העיד הנתבע כי זה נעשה כטובה בין חברים (עמ' 51 שו' 29-31).
52. גם בתחום שיווק לא היתה לתובע מעורבות, ראו עדות חן לפיה בתחום זה נעזרו בחברות מיתוג ושיווק כעניין פנימי של החברות וכך גם ענייני יבוא, מכירה (עמ' 130 שו' 11-12); הנתבע הסביר כי בעסקים הוא לא צריך ייעוץ (עמ' 41 שו' 23-25; עמ' 57 שו' 11-18); כי התובע היה מתערב בכל דבר שואל ומבקש שהנתבע יעביר אליו, גם אם היה מדובר בשיחה חברית ולא בעבודה (עמ' 45 שו' 19-20), כך גם העידה חן כי התובע לא היה ה"כתובת הראשונה" להתייעצות (עמ' 133 שו' 5-14) והבהירה כי בחברות הועסקו בעלי תפקיד פנימיים- וביניהם שלושה עורכי דין ושני רואי חשבון באופן שוטף בחברה (עמ' 38 שו' 31, עמ' 39 שו' 1-4), וכן עו"ד דניס מאייר מטפל בענייני הביטוח (עמ' 54 שו' 24-31).
53. מעדויות אלו עולה כי אכן מעורבותו של התובע בענייני החברות ובעניינים האישיים של הנתבעים היתה רבה, אולם לא מדובר ב"יועץ על" שעל פיו ישק דבר, הזמין 24/7 לכל שאלה. לא זו אף זו, התברר כי במרוצת השנים היו לתובע לקוחות נוספים (ראו עדותו בעמ' 22 שו' 21) ועסקים נוספים, ראו העסק אותו ניסה להקים בבישקק, עסק שהצריך ממנו היעדרות של 7 עד 10 ימים בחודש, ראו עדותו בעמ' 30 שו' 13-14.
54. התרשמתי כי התובע מערב ומערבב שלא לצורך בין הקשר העסקי לבין הקשר החברי שהיה בין הצדדים, ומבקש למנות גם את השעות ה"חבריות" כחלק מעבודתו בחברה. בעניין זה (כמו גם בנושאים אחרים), עדותם של הנתבע והנתבעת הותירו בקרבי רושם אמין, ודומה כי הנתבע אכן חש כאב רב על סיום החברות בין הצדדים, הסיבות שהובילו לכך והתביעה שהוגשה בסופו של יום. אין ספק בליבי שהנתבע חש מנוצל, כפי שהיטיב לתאר זאת במילותיו הוא: "ואני חושב שהוא ניצל במשך השנים, לקח כמה שרצה, מתי שהוא רצה ואני לא חושב שאני חייב לו, שלא נדבר דברים נוספים, נסיעות לחוץ לארץ וכל... אני לא אכנס, אבל סכומים אדירים כחבר, לא עשיתי איתו חשבון. אני לא חושב שאני חייב לו עוד אגורה" (עמ' 108 שו' 18-21).
55. לכך אוסיף את העובדה, שלא נסתרה, לפיה במשך כל השנים התובע הוא שהיה קובע את גובה שכרו; מעדכן אותו מדי שנה בשנה על פי ראות עיניו ועל פי תחשיב שערך בראשו: "...היתה לי הערכה של כמה שעות מושקעות. כב' השופטת: הכל הרצת בראש? עדי כהן: בראש, הכל היה בראש" (עדותו בעמ' 31 שו' 16-28) ומבלי להציג בפני הנתבעים או מי מהם כל פירוט. ראו בעניין זה נספח 24 לתצהיר התובע, ממנו עולה כי בשנים 2006-2008 גובה השכר עמד על 300,000 ₪; בשנת 2009 היה גובה השכר 400,000 ₪; בשנת 2010 היה גובה השכר 480,000 ₪ ; בשנת 2011 היה גובה השכר 570,000 ₪ ובשנת 2012 הועמד על סך של 600,000 ₪ לשנה.
56. על רקע זה, ועל רקע עדותה של חן לפיה החברות בקשו לבחון התייעלות וקיצוץ בהוצאות (ראו עדותה בעמ' 136 שו' 12-19), אך הגיוני היה לבקש מהתובע לפרט את הרכב השכר שלו. בשלב החקירות העיד הנתבע שוב ושוב כי לא ביקש פירוט שעות עבודה אלא בסך הכל ביקש לדעת ממה מורכב שכרו של התובע (חקירת הנתבע- עמ' 38 שו' 30-31; עמ' 39 שו' 1-2; עמ' 80, שו' 11-12; חקירת חן- עמ' 136 שו' 1-5; עמ' 140 שו' 3; עמ' 142, שו' 2-3) ואילו האחרון התעלם שוב ושוב מבקשה זו, תוך שהוא מנצל את יחסי החברות והקרבה (עמ' 136, שו' 17-19) ומטיח בנתבעים :"אני לא נתתי ואף פעם לא אתן " (חן בעמ' 136 שו' 19).
57. איני מקבלת את טענת התובע לפיה היה זה בלתי אפשרי לספק את החלוקה הנדרשת או את פירוט השעות (עמ' 18 שו' 15-17). ראשית, עינינו רואות שלצורך הכנת תביעה זו שחזר התובע את פעילותו ומעורבותו בעסקי החברות, כולל צירוף נספחים המתייחסים לשנים עברו (ראו למשל נספחים 3, 4, 11, 12, 16 וכן מוצג ת/3). כמו כן, בכתב התביעה ובתצהירים לא סבר התובע ששיקול "צנעת הפרט" הינו שיקול רלוונטי (וראו סעיף 10 לעיל). שנית, הדרישה לא נפלה על התובע כ"רעם ביום בהיר", ולטענת הנתבע הדרישה הועלתה כבר שנה-שנתיים לפני ה"פיצוץ", ראו עדותו בעמ' 55 שו' 21. גם אם מדובר במרוצת שנת 2012, מה מנע מהתובע לערוך רישום של פעולותיו ממועד הדרישה ואילך? לא התרשמתי שמדובר בדרישה מכבידה כלשהי או חריגה, הרי התובע בעצמו העיד כי השכר השתנה משנה לשנה, מאחר וערך הערכה של כמות השעות המושקעות ואותה "הריץ בראש" (עמ' 31 שו' 16-27). מדוע לא יכול היה להעלות את הדברים עלי כתב ולהגישם ללקוח שמעסיק אותו? שאלה זו הועלתה על ידי במהלך חקירת התובע, ראו עדותו בעמ' 31 עד עמ' 33, ותשובותיו של התובע לא הניחו את דעתי, זאת בלשון המעטה.
58. סירובו זה של התובע לספק פירוט ופילוח של שכר הטרחה התיישב היטב עם הביקורת שנשמעה באוזניו של הנתבע, לפיה התובע גובה סכומים מופרזים ממקורבים, ראו עדות הנתבע לפיה רו"ח מועלם אמר לו ש "אין סכומים כאלה" , וגיסו של הנתבע שקיבל הצעת מחיר נמוכה יותר ממשרד ראיית חשבון גדול (עמ' 81 שו' 8-24). ראו גם הצעות המחיר שצורפו כנספח 1 לתצהיר חן; והתעריף המשולם כיום למשרד רו"ח חנן בן עמי, העומד על 250,000 ₪, ראו עדות חן בעמ' 135 שו' 17.
59. סבורה אני כי בקשת הנתבעים לקבל פירוט הינה דרישה לגיטימית של לקוח (גם אם המדובר בלקוח ותיק) וזכותם לדעת בעבור אילו שירותים הם משלמים, לבקר ולעקוב אחר הוצאותיהם וכיצד מתחלקת היא בין החברות ובין תחומי הייעוץ. מצויים אנו בשוק עבודה של תחרות מתמדת וזוהי זכותו של לקוח לבחון אפשרויות להוזיל עלויות, בפרט כאשר המדובר בשנה בה הרווחים נמוכים יותר (עמ' 136 שו' 9-19). התובע התעלם שוב ושוב מהדרישה ולא סיפק את הפירוט המבוקש למרות שהדרישות החלו, למצער, בתחילת שנת 2012 (עמ' 22, שו' 26). תגובתו של התובע ביום 16.8.2012 באומרו בצעקות "מעולם לא נתתי ולא אתן", מגבירה את החשד כי שכר הטרחה ששולם לאורך שנים אינו ריאלי.
60. התובע מאשר כי הנתבעים היו מעוניינים שימשיך לעסוק בחשבות השכר (עמ' 25 שו' 27, 30-31); כי הוצע לו להיות יועץ של החברה (עמ' 25 שו' 10-11); כך גם הנתבע מציג קו ברור לפיו "אני לא פיטרתי אותו" (עמ' 38 שו' 22). מכאן שברצון הנתבעים היה לבחון את היקף העסקתו של התובע, ובכל מקרה להמשיך עימו בפעילות שוטפת. שוכנעתי כי באותה תקופה, כשעלתה אפשרות זו, בחר התובע (בניגוד לנטען על ידו כיום) שלא לשתף פעולה עם הנתבעים, להערים קשיים, לא לחתום על דו"ח הצמיגים (ראו סעיף 5 י"ח לתצהיר חן) והכל במטרה להפעיל על הנתבעים לחץ על מנת שיחדשו עימו את ההתקשרות השנתית בגובה 600,000 ₪.