32. הנוסח הקרוב ביותר של סעיף זה בהסכם הגבלת המניות הוא סעיף 2.2 להסכם האמור, הקובע מהם המקרים בהם קמה לחברה זכות החילוט. בשני המקרים התוצאה היא שבהתקיים אחד מהתרחישים המפורטים לעיל, נותר היזם רק עם המניות שהבשילו לו עד לאותה עת, ויתר המניות נותרות בידי החברה.
הדמיון בין הסעיפים והתוצאה הזהה מובילים למסקנה כי למעשה המדובר בשני פנים של אותה הקביעה. מכאן שהצדדים התכוונו לקבוע שכאשר מתקיימת אחת החלופות בסעיף 2.2 נפסק הליך ההבשלה – כפי שנקבע במסמך העקרונות. הסכם הגבלת המניות ביקש להבהיר כי החברה יכולה במקרים אלה לחלט את המניות שטרם הבשילו. נראה כי משהצדדים קבעו בהסכם הגבלת המניות שבשלושת המקרים הללו ניתן יהיה לחלט את המניות שטרם הבשילו, הם לא חשבו שיש צורך להוסיף ולקבוע שמנגנון הבשלת המניות יופסק. זאת מאחר שמשעה שהחברה מחלטת את המניות - הן חוזרות להיות בבעלותה המלאה מבלי שליזם יש זכות ביחס אליהן.
33. השוואת מסמך העקרונות להסכם הגבלת המניות מעידה אם כן על כך שהצדדים התכוונו שתהיה חפיפה בין התרחישים שיביאו לחילוט המניות לבין התרחישים שיביאו להפסקת הליך הבשלת המניות. למעשה הם ראו בחילוט המניות ובהפסקת הליך הבשלת המניות פנים שונות של אותה הסכמה. כמו כן, הקביעה המפורשת במסמך העקרונות לפיה במקרים אלה מנגנון ההבשלה יופסק, מבהירה כי כוונת הצדדים הייתה כי באותם מקרים לא יחול מנגנון ההבשלה המואץ של המניות, שכן מנגנון זה הוא המנגנון ההופכי להפסקת ההבשלה.
משכך, וכדי לא לרוקן את ההסכמה הזו מתוכן, יש לפרש את הסכם הגבלת המניות כך שיש קשר הפוך בין המקרים בהם יואץ הליך הבשלת המניות (סעיף 2.4) למקרים בהם החברה תוכל לחלט את המניות (סעיף 2.2). זאת מאחר שבמקרים בהם הבשילו מניות היזם – החברה לא תוכל עוד לחלטן.
34. באשר להליך הבשלת המניות – במסמך העקרונות נקבעו רק שני מקרים בהם יואץ הליך זה: הנפקה וסיום ההתקשרות על ידי היזם "מסיבה טובה":
"In the event of: (i) an IPO; (ii) a termination by the Founder for “Good Reason(s)”, 100% of the shares of such Founder then subject to such reverse vesting shall immediately become vested."
משכך, ממסמך העקרונות עולה בבירור כי כאשר מסתיימת ההעסקה של היזם במהלך פרק הזמן של חצי השנה הראשונה, ניתן לחלט את המניות. כן ברור שהצדדים ביקשו להוסיף ולהבהיר במסגרת הסכם הגבלת המניות את הקביעה שאם הפיטורין אינם מחמת עילה, כל המניות יבשילו באופן מיידי. כאמור, לא ברור מהסכם זה האם הכוונה הייתה להוסיף על ההסכמה המקורית, ולקבוע שרק פיטורין שלא מחמת עילה לאחר התקופה של חצי השנה הראשונה יביאו להאצת המניות; או שהצדדים ביקשו לשנות את ההסכמה המקורית נושא מסמך העקרונות, ולקבוע שגם בפיטורין במהלך חצי השנה הראשונה שלא מחמת עילה – יבשילו המניות מיידית ולא ניתן יהיה לחלטן (כפי שטוען המבקש).
35. אכן, מסמך העקרונות אינו קובע בפיסקה המקבילה לסעיף 2.2 להסכם הגבלת המניות כי האמור בו כפוף למנגנון ההבשלה המואץ. יחד עם זאת, אני סבורה – כפי שהבהרתי לעיל, שהוכח שההסכמות בין הצדדים לא השתנו במהלך התקופה בין מסמך העקרונות לבין החתימה על הסכם הגבלת המניות בין היתר ביחס לזכויות היזם במניות. לכן, אינני סבורה כי התוספת האמורה במסגרת הסכם הגבלת המניות מעידה על כך שכוונת הצדדים הייתה לשנות את היחס שבין הפסקאות. נראה כי הקביעה לפיה סעיף 2.2 "כפוף" לסעיף 2.4 נועדה להבהיר את הקשר בין הסעיפים ואת העובדה שהם סעיפים משלימים. במילים אחרות, סעיף 2.2 כפוף לסעיף 2.4 במובן זה שסעיף 2.4 מבהיר באילו תנאים תופקע זכות החילוט של החברה המעוגנת בסעיף 2.2. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם האמור לעיל – לפיו לאחר מסמך העקרונות לא השתנתה ההסכמה בין הצדדים.
הסעיפים הם סעיפים משלימים שכן סעיף 2.4 קובע מהם התרחישים בהם מניות היזם יבשילו, ולכן לא ניתן למעשה לחלטן בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 2.2. כעולה מהאמור לעיל, בהתאם לאומד דעת הצדדים, כוונת הצדדים הייתה כי בפיטורין מחמת עילה יחול מנגנון האצת המניות רק כאשר הפיטורין היו לאחר חצי השנה הראשונה. משכך, אין בסעיף 2.4 חלופה רלוונטית לענייננו, ולכן סעיף 2.2(ⅱ) הוא הרלוונטי.
התייחסות לטענות נוספות של הצדדים
36. המבקש טען כי סעיף 2.2(ⅱ) הוא סעיף מקפח, שכן הוא חל רק עליו. המבקש מסיק זאת מכך שתקנון החברה קובע ביחס לפיטורין של היזמים האחרים מנגנונים מחמירים יותר מאלה שנקבעו לגביו בסעיף האמור. אינני מקבלת טענה זו. אף בהנחה שמנגנון הפיטורין של היזמים האחרים הוא מחמיר יותר, אין לכך השפעה על השאלה האם יש לחברה זכות לחלט את מניותיו של יזם שפוטר בחצי השנה הראשונה – יהיו האישורים שנדרשו לפיטורין אשר יהיו.
מבלי להביע עמדה בדבר פיטוריו של המבקש – נושא שכאמור אינני מתייחסת אליו לגופו במסגרת פסק-הדין הנוכחי, נראה כי טענותיו של המבקש עשויות, אם בכלל, להיות רלוונטיות לעניין הקביעה של מי יכול לאשר פיטורין של יזם בחצי השנה הראשונה. ככל שהיזמים האחרים חתמו על הסכם הגבלת מניות זהה בנוסחו לזה של המבקש, הרי שככל הנראה גם פיטורין שלהם במהלך חצי השנה הראשונה מכפיפה אותם לזכות החילוט - קרי לזכות החברה לרכוש את מניותיהם ברכישה חוזרת.
37. בנוסף, אינני מקבלת את טענתו החלופית של המבקש לפיה התכלית של סעיף 2.2(ⅱ) היא להעניק הגנה נוספת ליזם, ולהבטיח שפיטוריו בחצי השנה הראשונה תחייב הסכמה של שני היזמים הנוספים; כמו גם את הטענה לפיה הסעיף מתייחס רק לעצם האפשרות של פיטורי היזם בששת החודשים הראשונים אך לא לחילוט מניותיו. טענות אלה של המבקש עומדות בסתירה ברורה ללשונו של הסכם הגבלת המניות.
אכן, בהתאם לסעיף 2.2(ⅱ), כדי לפטר במהלך חצי השנה הראשונה, נדרש אישור של שני היזמים האחרים. אולם זה אינו הנושא העיקרי בסעיף – שהוא סעיף משנה במסגרת סעיף העוסק בחלופות בהן תוכל החברה לחלט את מניות היזמים.
38. עוד יצוין כי אין בטענת המבקש לפיה מניותיו לא חולטו בפועל כדי לשנות מהקביעה כי לחברה עומדת הזכות לחלט את מניותיו. מכל מקום, דווקא ממרשם בעלי המניות של החברה (נספח 10 לתגובת החברה) עולה כי המבקש אינו מחזיק עוד במניות החברה. אומנם בדו"ח רשם החברות עליו מסתמך המבקש הוא עוד רשום כבעל מניות, אלא שתוקפו של חילוט מניות כלל אינו מותנה ברישום ברשם החברות, ורישום זה הוא דקלרטיבי בלבד (ר' סעיף 40 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; ת"א (ת"א) 30341-04-14 בנק כרמל למשכנתאות בע"מ (בנק איגוד) נ' מולדר בע"מ (13.1.2019, השופטת מ' אגמון-גונן); ה"פ (ת"א) 53926-03-15 גונתר אנרגיית רוח ירוקה בע"מ נ' טרקס אחזקות בע"מ, עמ' 28 (6.8.2015, השופטת ד' קרת-מאיר)).
39. יובהר עוד כי החברה טענה כי עמדה לה גם זכות לפטר את המבקש מחמת עילה. אינני סבורה כי יש להידרש לטענה זו כאשר אין חולק כי בפועל החברה לא פעלה בדרך זו (אף שלשיטתה הייתה לה אפשרות לעשות כן). בפועל, החברה לא ציינה מהי העילה מכוחה בוצעו הפיטורין, והיא פיטרה את המבקש בהסתמך על המנגנון המאפשר פיטורין בחצי השנה הראשונה מכל סיבה שהיא.
סוף דבר
40. לאור האמור לעיל אני מקבלת את הפרשנות לה טענו המשיבים, ולכן אני דוחה את התובענה.
המבקש יישא בהוצאות החברה ובשכר טרחת עורך-דינה בסך של 25,000 ₪.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
רות רונן