22. הערה נוספת אינה נחוצה להכרעה, אך היא חשובה להצגת התמונה המלאה. גם אילו כתב הוויתור היה קובע במפורש ויתור על טענות להטעיה, ספק בעיניי אם היה ניתן תוקף משפטי לוויתור מעין זה. עקרון חופש החוזים הוא עקרון יסוד, אך אינו עיקרון מוחלט, ותניית ויתור על הטעיה מאתגרת את גבולותיו. הדיון בסוגיה זו נושק לשאלת האפשרות להתנות על חובת תום לב במשא ומתן, דהיינו האם הוראת סעיף 12(א) לחוק החוזים היא כופה (קוגנטית) או מרשה (דיספוזיטיבית). בהקשר זה מוכרת עמדתו של הנשיא שמגר, לפיה "התנאה גורפת על עצם החובה לנהוג בתום-לב תהא בטלה", וכן –
"בדרך כלל לא יינתן תוקף להתנאה על היבט קונקרטי של החובה לנהוג בתום-לב, קרי, התנאה לפיה התנהגות מסוימת, אשר עשויה להוות הפרה של החובה לנהוג בתום-לב, לא תהווה עילה לתביעה; אלא שאין אני סבור, כי זהו כלל מוחלט ובל יעבור. ייתכן מצב, שהתנאה על התנהגות מסוימת תהא תקפה, אף שאותה התנהגות, אילולא ההתנאה, הייתה נחשבת להפרה של חובת תום הלב. במלים אחרות, עקרון תום הלב הינו עיקרון קוגנטי בעיקרו. אך אין לשלול אפשרות, שתופעה או התנהגות פלונית לא תיראה בנסיבות נתונות, מתוך הסכמה, כחובה מבין חובות תום הלב, אלא תהיה כפופה להסכמת הצדדים" (ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ, פ"ד מג(1) 441, 463 (1989)).
אכן, לכל היותר ניתן לקבל את האפשרות של התנאה קונקרטית על היבטים מסויימים של חובת תום הלב. עם זאת, מקובלת עליי עמדתם של פרידמן וכהן כי הצדדים אינם רשאים לנהוג בשרירות לב או במירמה, אפילו אם התנו מראש על חובת תום הלב במשא ומתן (עמ' 654). פרידמן וכהן מוסיפים כי בסיום המשא ומתן רשאים הצדדים להסכים לוותר על עילת תביעה שצמחה במהלך המשא ומתן, ו"נראה כי עקרונית יש להכיר בתוקפו של ויתור על עילת תביעה. אולם לכך סייגים אחדים. הסייג המרכזי קיים במקרה שבחוזה שנכרת בעקבות המשא ומתן, ואשר בו גם כלולה תניית הפטור, נפל פגם רצוני" (שם, עמ' 655-654; שאלת הסעד הרלוונטי, שהוזכרה שם, תידון להלן).
23. מסקנה: כתב ויתור, כשלעצמו, חשוף לאפשרות של ביטול בגין פגם בכריתה. כתב הוויתור הנוכחי מחיל עצמו גם על עילות תביעה שלא היו ידועות למערערת, אך אינו חל על עילות תביעה שלא היו ידועות למערערת בשל הטעיה במעשה מכוון.
דחיית התביעה על הסף
24. לאור מסקנה זו, יש לאפשר למערערת להוכיח את טענתה כי כתב הוויתור נחתם בעקבות הטעיה במעשה מכוון. כמובן שאין להסיק מכך דבר על סיכויי התביעה להתקבל. בשלב זה ניתן למנות מספר תוצאות אפשריות: התביעה עשויה להתקבל; או להידחות לגופה משום שעילת התביעה לא הוכחה כדבעי; או להידחות בנימוק שהמערערת לא הצליחה להוכיח הטעיה הגוברת על כתב הוויתור. אפשרות נוספת, והיא שעומדת במוקד הדיון הנוכחי, היא לדחות את התביעה על הסף, מכוחו של כתב הוויתור.
הדגש החשוב לצורך הליכה במסלול זה, הוא הכלל שלפיו הדיון באפשרות של דחיה על הסף צריך להתבסס על גרסתו העובדתית של התובע. ההלכה לעניין סילוק על הסף היא כי "לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף – יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו" (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525, 549-548 (2008); ע"א 2266/10 כהן נ' נ.ז. השיק בע"מ [פורסם בנבו] (9.12.2010)). כך, לדוגמה, נקבע בעבר (בדעת רוב) כי למרות שהוצג כתב ויתור אשר הופך את סיכויי התביעה ל"קלושים למדיי", עדיין התביעה תידון לגופה ולא תימחק על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124 (1989); לביקורת על פסק הדין ראו בספרו של יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 411-409 (2015); וכן רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני [פורסם בנבו] (1.12.2008); רמז לגישה מרוככת יותר ניתן למצוא בע"א 134/77 גניסלב נ' אקמן, פ"ד לב(1) 748, 753 (1978), שם נקבע כי נוכח כתב הויתור ונסיבות המקרה, התביעה נדונה מראש לכשלון).
לפיכך, בית המשפט קמא היה רשאי לדחות את התביעה מכוח כתב הוויתור, אילו לאחר דיון ראייתי היתה מתגבשת המסקנה כי המערערת לא הוכיחה את טענת ההטעיה באופן שמאפשר להתגבר על כתב הוויתור. דחיה על הסף, לעומת זאת, מותנית בכך שגם לפי גרסתה העובדתית של המערערת לא קמה עילה שמאפשרת לה לעקוף את כתב הוויתור.
25. כאן עלינו לפרט מעט על אודות ההליך בבית המשפט קמא. התביעה הוגשה בתחילת שנת 2016, וחלפו שנתיים וחצי עד למתן פסק הדין. בתוך פרק זמן זה הוגשו כתב תביעה, כתב הגנה, וכתב תשובה שבגדרו התייחסה המערערת גם לתחולתו של כתב הוויתור וצירפה ראיות (אך לטענתה יש בידה ראיות נוספות). לקראת סיום ההליכים המקדמיים, המשיבים ביקשו לפצל את הדיון לשני שלבים, "כך שבשלב הראשון תדון שאלת תחולתו של כתב הוויתור [...], אשר אינה מצריכה בירור עובדתי מורכב, ואילו בשלב השני, ככל שיהיה בכך צורך, יידונו השאלות הנוספות המתעוררות בתביעה". בהחלטה מיום 13.6.2017, קבע בית המשפט קמא כי אין תועלת בפיצול הדיון, שכן ממילא יהיה צורך לדון בשאלה אם המשיב הטעה את המערערת. בתחילת שנת 2018 התמקד ההליך בשני אפיקים מקבילים: מצד אחד, המערערת הגישה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. מצד שני, לאחר שביום 11.2.2018 ניתן פסק הדין שבו תביעת לוגי נדחתה על הסף, המשיבים הגישו בקשה לדחות על הסף גם את התביעה הנוכחית. בנוסף, המשיבים טענו כי יש להשהות את הליכי הגילוי עד לאחר ההכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף. בהחלטה מיום 19.3.2018, קבע בית המשפט קמא כי שתי הבקשות יידונו באותו מועד. הדיון התקיים ביום 22.4.2018, וביום 27.8.2018 ניתן פסק הדין בו נדחתה התביעה הנוכחית על הסף.
26. ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא לא כלל אפוא בירור עובדתי מלא. הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים לא הוכרעה, לא הוגשו תצהירים ולא נחקרו עדים, ולטענת המערערת יש בידיה ראיות רלוונטיות אשר טרם הוגשו. למרות זאת, בית המשפט נדרש בפסק דינו למספר סוגיות עובדתיות, ולמעשה דחה חלק מטענותיה של התובעת-המערערת. כך, נקבע בפסק הדין כי המשיב לא הטעה את המערערת משום ש"במועד בו נטען כי ניתן מצג שווא – הסכם 2002 לא היה בתוקף", שכן התנאים המתלים שנקבעו בו לא התקיימו (פסקאות 55-51 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף מספר הערות, ואחת מהן היא כי בניגוד לטענתה של המערערת, "עולה כי [היא] לא החזיקה במניות רויה משנת 2000" (פסקה 59), וצויין כי יש בכך כדי לתמוך במסקנה של דחיית התביעה על הסף.
קשה לקבל מצב שבו תביעה נדחית על הסף על יסוד קביעות עובדתיות, למרות שלא התנהל בירור עובדתי. כאמור, דרך המלך לדחיית תביעה על הסף היא על יסוד הגרסה העובדתית של התובע. ככל שיש צורך בבירור עובדתי מצומצם, בית המשפט רשאי לתחום את היקפו למעין "משפט זוטא" או פיצול הדיון לשלבים, לצורך בירור העובדות הצריכות להכרעה בבקשה לדחייה על הסף. במקרה הנוכחי אמנם הצטברו בידי בית המשפט קמא הראיות שצורפו לכתבי הטענות, אך קשה לומר כי הדיון העובדתי מוצה. בפיה של המערערת טענות עובדתיות שונות, שלא קיבלו ביטוי בפסק דינו של בית המשפט קמא, כגון בעניין התקיימות התנאים המתלים בחוזה עם הקיבוץ או ביחס לטענה כי יש לה זכויות במניות רויה (בין היתר, ראו פסקה 19 לסיכומים). בנסיבות אלה, אני סבור כי הבירור העובדתי כפי שנערך אינו מספק לצורך דחיית התביעה על הסף תוך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת עובדתית. למותר לציין כי שלב הערעור אינו מתאים להשלמת הבירור העובדתי, ואינני מביע דעה לגופן של המחלוקות העובדתיות בין הצדדים.
27. כאמור, לצורך דחיה על הסף יש לדון בשאלה האם הגרסה העובדתית המובאת בכתב התביעה עשויה להקים עילת תביעה לגבי הפרויקט בגליל-ים, על אף התחייבויותיה של המערערת בכתב הוויתור. מבלי שאדרש לחזור ולפרט את העובדות הנטענות, אני סבור כי גרסתה של המערערת אכן מקימה עילה החורגת מגדרי כתב הוויתור (אך ראו להלן הערה לעניין ביטול ההסכם). על פי גרסה זו, המשיב הטעה את המערערת ביודעין, בכך שאמר לה שהפרויקט בוטל. כזכור, ממכתב הקיבוץ עולה כי חודשים ספורים קודם המשיב שילם מקדמה בסך מיליון דולר כדי לקדם את הפרויקט. עוד על פי גרסתה של המערערת, היתה לה זכות ל-21.5% מרווחי הפרויקט, שהיקפו הכלכלי עצום, ולטענתה, רק משום שנתנה אמון בדבריו של המשיב, הפרויקט לא נכלל בהסדר הפשרה (בין היתר ראו פסקאות 5 ו-66-65 לכתב התביעה). על יסוד המסקנות שאליהן הגעתי לעיל, הרי שאם תתקבל גרסתה של המערערת, ככתבה וכלשונה, יהיה בכך כדי לפרוץ את גדרותיו של כתב הוויתור.
28. מסקנה: מכיוון שההליך טרם הגיע לשלב הבירור העובדתי, לא היה מקום לדחות את התביעה על הסף מכוחו של כתב הוויתור, תוך דחיית טענותיה העובדתיות של המערערת.
29. עד כה עסקנו והכרענו בשאלת הדחייה על הסף. אם היינו מרחיבים את המבט, ייתכן שהיתה מתגלה תמונה מורכבת יותר. בין היתר, ניתן לתהות אם המערערת נהגה כשורה כאשר הסתמכה על שיחה בעל-פה לגבי פרויקט כה רחב; קיימת אי-בהירות לגבי התקיימותם של התנאים המתלים והסטטוס החוזי של הפרויקט באותה שעה; מעמדה של המערערת כבעלת מניות בחברת רויה שנוי במחלוקת, וגם אם נניח שעמדתה בנושא תתקבל, עדיין ייתכן כי היקף חובת הגילוי של המשיב מושפע מתפיסתו הסובייקטיבית לגבי זכויותיה בפרויקט. כלומר, אם המשיב סבר שאין למערערת חלק בפרויקט, ייתכן שיש לכך השפעה על האופן שבו בית המשפט יעריך את התנהגותו. בפיהם של הצדדים טענות נוספות. בין היתר, המשיבים מסתמכים על תניה חוזית שלפיה אין חשיבות למצגים קודמים (סעיף 9.3 להסכם בעלי המניות שצורף כמוצג 2 מטעם המערערת), ואילו המערערת הדגישה את ההתחייבות החוזית שלפיה "הצהרותיו של כל צד נכונות ומדויקות" ועל סמך זה התקשרו הצדדים בחוזה (סעיף 3.1.3 לאותו הסכם).
30. בנוסף, המשיבים טענו, כי גם אם טענתה המשפטית של המערערת תתקבל, בסופו של יום הסעד היחיד שיכול להינתן לה הוא ביטול הסכם הפשרה כולו, להבדיל מהחרגת הפרויקט בגליל-ים מכתב הוויתור. יש ממש בטענה זו, אך לא כעילה לדחייה על הסף אלא כאות אזהרה לגבי עתיד התביעה. במצב הדברים הרגיל, עילת ההטעיה מובילה לביטול החוזה (סעיף 15 לחוק החוזים). אמנם יש אפשרות תיאורטית לביטול חלקי, אך היא תלויה בכך שהחוזה ניתן "להפרדה לחלקים" (סעיף 19 לחוק החוזים; שלו וצמח, בעמ' 457-451; ייתכנו גם דרכים משפטיות נוספות שמובילות לתוצאות דומות – ראו פרידמן וכהן, בעמ' 659-655). ברם, ספק בעיניי אם האפשרות של ביטול חלקי היא אפשרות מעשית במקרה דנא, שבו מדובר בהסכם פשרה כולל וסופי (יוער כי גם לשיטתה של המערערת נעשתה "התחשבנות כוללת" (סעיף 40 לכתב התביעה, והשוו לסעיף 20 לסיכומי המערערת)). מתן היתר למערערת לתבוע זכויות בנכס משמעותי – שלא נלקח בחשבון בזמן הכריתה – עשוי לערער את יסודות ההסכמה החוזית ולהוביל לביטול ההסכם כולו. כמובן שבנוסף למשוכות העומדות בפני המערערת בשלב המקדמי של התמודדות עם כתב הוויתור, בשלב השני יהיה עליה להוכיח את עילת התביעה לגופה.
על אף המשוכות הגבוהות העומדות בפני המערערת, יש ליתן לה את יומה בבית המשפט, גם אם בסופו של יום תביעתה תידחה, וכמובן שאינני מביע עמדה.
סיכום
31. (-) פסק הדין בתביעת לוגי אינו יוצר מעשה בית דין שחוסם את התביעה הנוכחית. יש הבדל בין הטענות העובדתיות והמשפטיות שנטענו בשני ההליכים, והמערערת לא היתה חייבת להעלות את טענותיה במהלך הדיון בתביעת לוגי.
(-) כתב הוויתור אכן מנוסח באופן רחב ביותר, אך אינו חל על הטעיה במעשה מכוון בשלב המשא ומתן על הסדר הפשרה. לטענת המערערת, כך נהג המשיב כאשר הטעה אותה באופן אקטיבי לגבי פרויקט גליל-ים.
(-) הדיון בבקשה לדחיית התביעה על הסף היה צריך להיערך על יסוד גרסתה העובדתית של המערערת. בניגוד לכך, בית המשפט דחה את טענותיה העובדתיות כבר בשלב מקדמי זה, מבלי שקדם לכך הליך של בירור העובדות. בכך נפלה שגגה המצדיקה את התערבותנו.
(-) התוצאה המתחייבת היא ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא והמשך בירור התביעה לגופה. דרכה של המערערת לא צפויה להיות קלה, אך היא זכאית לקבל את יומה בבית המשפט ולנסות להוכיח את טענותיה העובדתיות והמשפטיות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות, והוצאות הליך זה יילקחו בחשבון על ידי בית משפט קמא בהתאם לתוצאת פסק הדין.
ש ו פ ט
השופט מ' מזוז:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ד' מינץ:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתן היום, כ' בכסלו התש"פ (18.12.2019).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט