הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים – הסיכון בהתקשרות עם רשויות מקומיות

רשות מקומית מקבלת מענקים ממשרד ממשלתי לשם העברת קורסי העשרה לתלמידים בהתאם לתכנית העשרה שבונה עבורה קבלן. לא רק שהקורס מועבר בהצלחה, אלא שהרשות מגישה דוחות ביצוע תקופתיים ומקבלת בפועל השתתפות של המדינה ב-90% מהסכום לתשלום לקבלן. על אף האמור, הרשות מסרבת לשלם לקבלן שבנה והעביר את הקורס ו"מלאימה" את הכסף שקיבלה מהמדינה לשם תשלום לאותו קבלן. נשמע מופרך? זו בדיוק תמצית כתב התביעה שהוגש על ידי משרדנו בשם חברה שמעבירה תוכניות כאלה בכל הארץ ואף זכתה להישגים בתחרות ארצית בהם התגאה ראש הרשות בפרסומים שונים ברחבי הרשתות החברתיות. ובמילים שמיוחסות לראש הממשלה השלישי של מדינה ישראל, לוי אשכול: "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".
כדי לשמור על כספי הציבור ולאפשר בקרה ושמירה על מסגרת התקציב של רשויות מקומיות קובע החוק, כי התחייבות כספית של רשות מקומית, אינה מחייבת אלא אם חתמו עליהם בשם הרשות ראש הרשות והגזבר, שהם מורשי החתימה בה. כשמדובר ברשות אשר משרד הפנים מינה לה חשב מלווה, נדרשת גם חתימתו.
בתי המשפט פסקו, כי דרישה זו אינה דרישה טכנית, אלא מהותית. המשמעות של קביעה זו היא שחוזה שנכרת בניגוד לדרישת הצורה הקבועה בחוק עלול להיחשב כחוזה בלתי חוקי שאינו מחייב ובית המשפט יכול לחייב את הצד שהתקשר עם הרשות בהשבת כספים שהתקבלו שלא כדין. עם זאת, במקרים בהם השירות ניתן או העבודה בוצעה וכאשר השבה היא אינה צודקת או בלתי אפשרית, נוהג בית המשפט לשקלל בין האינטרסים השונים כאשר ככלל, חיוב הרשות בתשלום מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים יהיה רק במקרים מאוד נדירים ורק כאשר: א. הצד המתקשר פעל בתום לב, בעוד שהתנהלות הרשות היא זו שחסרת תום לב או עולה כדי מצגי שווא או התרשלות; ב. לחיוב הכספי היה קיים מקור תקציבי בתקופה הרלבנטית; וגם ג. הפגם שנוצר הינו שולי ולא מהותי (למשל, חסרה חותמת לצד חתימות מורשי החתימה). בית המשפט עשוי להשתמש בשיקולים אלה כדי לפסול לחלוטין דרישת תשלום אך יכול להשתמש בהם גם כדי להפחית את התמורה החוזית 'המוסכמת'.
כך, למשל, בית המשפט העליון הפחית משמעותית את שכר טרחתו של עורך דין שסיפק שירותים משפטיים לרשות מקומית למרות שעבד במשך שנים וקיבל שכר טרחה ללא הסכם חתום כדין, מאחר שהיה מצוי בדיני הרשויות המקומיות והיה מודע היטב לכך כי הוא נוטל סיכון. באותו מקרה, מורשי החתימה לא הכחישו את ההסכמה על אספקת השירותים אך טענו כי בהעדר הסכם, הרשות רשאית לשלם לעורך הדין כראות עיניה – טענה שלא התקבלה על ידי בית המשפט שקבע שיש לשלם שכר ראוי. במקרה אחר, רשות מקומית ביקשה להאריך את ההתקשרות עם ספק ללא הסכם בכתב אך סירבה בהמשך לשלם ופסק הדין העמיד את התמורה המגיעה לספק על 75% בלבד.
במקרה נוסף, שנדון ביום 10.04.2020 בבית המשפט השלום בחיפה, רשות מקומית הזמינה קורסי תגבור מחברה ורק אחרי שהחברה העבירה חלק מהם, החלה הרשות בהערמת קשיים על אישור ההתקשרות בין הצדדים ודחתה שוב שוב את החברה מבלי שהיא מבהירה מלכתחילה כי קיימים תנאים להתקשרות. במקרה זה, בית המשפט העמיד את שיעור התמורה המגיע לחברה על 70% מהסכום החוזי מכיוון שלמרות העדר חתימה של חשב מלווה הרשות נהגה בחוסר תום לב, בייחוד משום שראש המועצה פרסם סטטוס ובו אף דיווח והתפאר על התקשרות עם החברה.
ומה במקרה של הקבלן אותו אנו מייצגים? שם לא רק שהקורס בוצע במלואו, אלא שהרשות המקומית חתמה במלוא זכויות החתימה על בקשות תמיכה מהמשרד הממשלתי וקיבלה ממנו כספים בשיעור 90% מסכום התשלום לקבלן. לא יכול להיות ספק ש-90% מהסכום הוחזק על ידי הרשות המקומית בנאמנות עבור ספק השירות ולגבי ה-10% הנוספים, חוסר תום הלב של הרשות אמור לגרום לבית המשפט לחייבה במלוא סכום החוב בתוספת הוצאות הגביה. עם זאת, רק הזמן יגלה כיצד יפסוק בית המשפט.
חשוב להבין, כי בכל הנוגע להתקשרויות שנכרתו שלא כדין עם רשויות מקומיות פסיקות בתי המשפט משתנות ממקרה למקרה ושיעור התמורה שיתקבל בסופו של דבר אינו מובטח ואף עשוי להיות מופחת באופן הפוגע בכלכליות ההתקשרות. לכן, בכל התקשרות עם רשות מקומית מומלץ לא להסתכן שלא לצורך ולהיות מלווה בעורך דין בעל ניסיון בתחום ההתקשרויות עם רשויות מקומית.