מנכ"ל חברת יצור מזון שמעסיקה עובדים עם מוגבלויות נתפס במעילה באמון החברה כשחתם בהיחבא על הסכם הפצה בלעדית בארצות הברית עם מפיץ קטן ולא ראוי בתמורה לקבלת מניות אצל המפיץ. בהליך משפטי שנפתח נגדו, לאחר שהמנכ"ל טען שמדובר בסך הכל באי הבנה ומעולם לא מעל בכספים, נחתמה פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ובמסגרתה החברה והמנכ"ל ויתרו הדדית על כל טענה האחד נגד השני. רק חודשים לאחר סיום העסקתו גילתה החברה שתקופה ארוכה מעל המנכ"ל בכספים בסכומי עתק כשהוא מזייף את חתימת החברה על שיקים שקיבל מלקוחות ומבצע פעולות ל"הלבנת ההון" שגנב. בהליך חדש שנפתח נגדו הודה המנכ"ל בנטילת הכספים אך טען שהחברה ויתרה על זכויותיה בהסכם הפשרה והדרך היחידה לתבוע אותו היא לבטל את הסכם הפשרה ולאפשר גם לו להגיש תביעות נגד החברה. האמנם יכול גנב לברוח מאחריות רק מכיוון שהצליח להוציא במרמה כתב ויתור?
דרך המלך במקרה של כתב ויתור שנחתם בתרמית היא לטעון לבטלותו וגם בבתי הדין לעבודה כבר נקבע שביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין יהיה במקרים חריגים ביותר. כתב ויתור יכול להוות באופן טבעי גם ויתור על עובדות שאינן ידועות ויהיה תקף גם אם לא כל העובדות היו ידועות לחותם בעת החתימה. כך, למשל, עסקת השקעה בחברה במצבה "As Is" משמעה בפועל פטור מכל טענה. עם זאת, האם ייתכן לדרוש מבעל מניות שהשקיע בחברה בהתבסס על תרמית לוותר על מניותיו (שאולי שוות היום הרבה יותר ממחיר הרכישה) ולתת פרס לרמאי, כתנאי לתביעה מהרמאי על מצגי השווא שנתן? או, ניקח דוגמא הזויה יותר, האם הגיוני לדרוש מאשה שהתגרשה מבעלה לבטל את הסכם הגירושין (שקבע ויתור הדדי בתמורה לחלק שקיבלה ברכוש) ולהתחתן מחדש עם הגרוש הרמאי שלה רק מכיוון שגילתה שהסתיר ממנה נכס נדל"ן יקר שרכש בעת הנישואים?
במקרה שנדון בבית המשפט העליון בשנת 2015 בעניין חברת אפריקה ישראל עלתה השאלה מה דינה של תביעה נגזרת נגד דירקטורים, שהוגשה לאחר הסדר חוב בו נכללה תניית פטור מאחריות. בית המשפט איפשר הגשת תביעה נגזרת רק בנושא טענות התרמית, וקבע שתניית הפטור בהסדר החוב אמנם גורפת אך בית המשפט לא יפרש את התנייה ככוללת גם מעשי תרמית לא ידועים, שלא נרשמו במפורש בכתב הוויתור. באופן דומה איפשר בית המשפט העליון בשלהי 2017 גם הגשת תביעה המצומצמת לטענות תרמית בעניין אי.די.בי. למרות הסדר חוב שכלל ויתור על תביעות.
בעניין שנדון בבית המשפט העליון בסוף 2019 דובר בסכסוך בין אחים לגבי בעלות בחברות ובנכסים, שהסתיים בפשרה מקיפה שכללה ויתור גורף על תביעות, לרבות כאלה שעילת התביעה עליהן לא ידועה. למרות זאת טענה האחות שקיימות לה זכויות בפרויקט מקרקעין מסוים מכיוון שבמשא ומתן לפשרה הטעה אותה אחיה לגבי מצב הפרויקט. גם כאן בית המשפט קבע שכתב הוויתור אינו חל על עילות תביעה שלא היו ידועות בשל הטעיה מכוונת. יתרה מכך, אפילו היו הצדדים מוותרים במפורש על טענות גם במקרה הטעיה לא היה בית המשפט מכיר בכך.
בדוגמא מעלה ויתור המנכ"ל על זכויותיו מהחברה היה כנגד ויתור החברה על טענות בנושא פרשת המעילה באמון עליה ידעה. לגבי המעילה הכספית הגדולה, שנחשפה רק לאחר חודשים, המנכ"ל הצהיר במעמד חתימת הוויתור שמעולם לא מעל בכספים ולכן הוויתור כלל אינו חלק מכתב הוויתור, או שהוא ניתן להפרדה מהוויתורים האחרים וניתן לבטל רק אותו. בנוסף, יכול שבמקום לבטל חלקית את כתב הויתור או לתבוע רק בעילת התרמית (כפי שאיפשר בית המשפט העליון) ניתן לתבוע את המנכ"ל על עצם הנזק (הוויתור על התביעות) שנגרם בשל התרמית שלו ולהגיע לתוצאה דומה.
ומה כדאי לעשות במקרים של ויתור על תביעות? לפני חתימה על הסכמי פשרה וויתור לוודא שכל העובדות ידועות ושעורכי דין המתמחים בתחום (והם גם עורכי דין מסחריים) בחנו את עילת התביעה מכיוון שוויתור על עילות תביעה כנראה יהיה בלתי הפיך. ולגבי תרמיות (מעבר לכך שלא מומלץ לעשות עסקים עם רמאים)? הבשורה הטובה היא, שכנראה שאף בית משפט לא יכיר בטענת הגנה של "רימיתי ולכן אני פטור מאחריות לגניבה", כפי שטען אותו מנכ"ל...